מה רב הנוי

ובכן, לא רק נאה מלהגת אני, כי אם גם נאה מתהלכת מעדנות בשביליו החרושים של נוף מכורתי העירונית. ואמנם, יצאתי להליכה נמרצת בפארק, להפגת העצבנות המובנית ולהאצת מימוש החלום. והעיניים, אוי לעיניים שחזו במראה הנפלא: בקבוצת המיקוד הבריאה עד השתאות שמאכלסת את המתחם, כלולים רוכבי האופניים המקצועיים ועתירי הסטייל. הם ארוזים למשעי במכנסוני טייץ חוסמי עורקים, כאילו אין מחר וכאילו מחרתיים הם לא ישובו ממילא לאופנה וחוזר חלילה. הם פעילים בכל הפורומים הרלוונטיים, מנויים על מגזין "בייסיקל" (ברור שבשפת המקור, עברית זה רק לחובבנים) ומאובזרים כסניף מהלך של "ריקושט". מעבר לכך, הם מסתוריים וחמקמקים כנחילי כפיליו של מיסטר אנדרסון, התוקפים את ניאו מכל כיוון, במהירות האור. הם לא רואים אותנו ממטר, אבל זה לא מעליב. עמוק בפנים כולנו יודעות שעתיד עם דוגמן לייקרה שמגיע לאסוף אותך לדייט על אופני מרוץ, יכול להיגמר רק בקרעים בחצאית (או במפשעה), ובמלחמות חורמה על משקה האנרגיה האחרון שנשאר במקרר.

אחריהם משתרכים רוכבי הרולרבליידס המגניבים. אלה, טרם התוודעו לזיקה המתבקשת בין שביל הליכה לכביש דו-סיטרי. בהנחה זהירה שגם אתם, כמוני, מדשדשים במסלול הימני ומאפשרים להמון השועט לחלוף על פניכם ולעקוף, ודאי כבר הבחנתם כי רוכבי הרולרבליידס נוטים לחרוץ את דרכם לנצח כנגד הכיוון, מהירים כברק ובוהקים כסכיני קצבים משולהבות. תספיק שניה בודדת של פיזור נפש מצדכם, וגם אתם תהפכו למסך מפוצל ומדמם.

נשים, המגזר המרתק באמת במופע הזה, מסתעפות לתת קבוצות, שהדומיננטיות ביניהן כוללות את הפלג הקסום המכונה "כוסיות על". אלו, זמינות במראה קטיפתי ונינוח בכל עונות השנה, ומסתמנות כבחורות מושלמות לגמרי, שנדמה כי שום נתון דני רופי אודות 98 אחוזי לחות לא מצליח לחרב להן את לוק ה"כרגע יצאתי מצילומי הקליפ החדש של ג'יי לו". הן מטופפות כבלרינות סלובניות בתוך אימוניות "קדס" תואמות בגוונים אביביים (שאין בארץ, אז אל תנסו להשיג). אף שערה לא נפרמת מבעד לקוקו המתנפנף בחן על עורפיהן. שום אגל זיעה מעופש לא מדגדג להן את המצח. החמור מכל הוא שאיכשהו, אפילו רוכבי הרולרבליידס אינם מרהיבים עוז לרמוס אותן בדרכן. שדה מגנטי. חומה. מושלמות, נו. מה לא ברור?

בצילן, מתהלכות בהיסוס ובגמלוניות החננות המבויישות, שהבטיחו ליועצת שיואילו לשרוף פחות שעות בספרייה ויצאו יותר לפעילויות חברתיות. אז הן יוצאות. לפעילויות. חברתיות. עם עצמן. ויש להן הליכה כל כך נוגעת ללב, שאין לנו אלא לאמץ אותן אל הלב באהדה, ולהודות שגם אנחנו היינו כאלו פעם. (ועובדה – השתנינו קצת מאז).

אך מרהיבות מכולן הן המוכרות החמודות מהמשביר. אלו, שבניהן כבר בגרו ונסעו עם הכלות כפויות הטובה לשליחות מטעם עצמם באמריקה. אלו שאישפזו את בעליהן הכרסתניים בסלון, מול משחק השבת, עם סיר של קובה ואישור ללכלך את הספות בקליפות של גרעינים, ונטשו את האחוזה המתוחזקת לשעה קלה של סיסטרהוד גיל המעבר במיטבה. הן יוצאות בשלישיות צפופות ומלוכדות, כחוליות קומנדו הששות אלי קרב. חמושות במראה המנצח של אשוחי כריסטמס מהבהבים – הן לא תיתפסנה ללא פן, גוונים וספריי מקבע. על פניהן - שכבת בידוד תרמית מתוצרת לנקום, איפור אייטיז מלא וגופיות לייקרה בלתי מתנצלות. במקום משקולות לפרקי הידיים, הן כפותות בשלשלאות של 5 קילו זהב האחת, פרי הרכישה החשאית האחרונה שביצעו דרך ערוץ הקניות (36 תשלומים + שייקר דוחה יתושים - למהירי החלטה). הן מעכסות במרץ מהסוג שלעולם לא יהיה לנו, מתעדכנות באשר לארועי ויווה - נכון לשבוע החולף, מריצות ריכולים אודות חיי האישות של מכשפת ועד הבית וממירות ביניהן מתכונים שכל קשר ביניהם לבין שמירה על תזונה מאוזנת הוא יותר מהזוי. שיהיה ברור: הן מלכות, ובכלל לא אכפת לי שבבית, בקונספט החלוק – אבועגילה – פנים נקיות, הן מתגלות, לאימת השכנים, כאחיותיו האובדות של איציק כהן.

לא נפקדים מהתהלוכה גם סוטים מזדמנים, אמהות צעירות ותאבות שיבה אל הג'ינס הישן שדוחפות בהתאמה עגלות אופנתיות, קשישים הלומים ותשושי נפש (שנדמה ששום מחזה לא יוכל להפר את שלוותם) הנשענים על מטפליהם הבוהים, נערות בנעליים בלתי ידידותיות למשתמש שזורקות חבר ונזרקות על ידי אחר בשתי שיחות סלולריות רצופות, קבוצות טאי-צ'י שמבצבצות כפיטריות יער בשולי השביל ומתחברות לעולם טוב יותר בתוך הכאוס, והרבה ילדים קטנים וצוהלים שלא נולד המניאק שיעז לדרוס או לרמוס בדרך.

1."אם יוצאים מגיעים למקומות נפלאים" (ד"ר סוס).
2.אל תגידו שלא קטעים שם, בחוץ.
3.תתחילו ללכת, תראו שתגיעו.