מחורפנים

נדמה שאצל שרון ושריו, נגמרה האידיאולוגיה במקום שבו התחילו לשחק מנעמי השלטון. רק אתמול התבשרנו כי שרון החליט, בדעת יחיד האופיינית למשטרים אפלים ולסגנונו בעת האחרונה, למסור לידי הפלסטינים ארבע ערים נוספות. ההחלטה התקבלה שעה שעוד לא תמה השבעה על מות ההרוגים בפיגועים באריאל ובראש העין. על דברים פעוטים מאלה ברק שילם בכסאו, ורבין בחייו.

שר הביטחון, שאול מופז, אמר ביום ראשון בסקירתו בפני הממשלה כי ערפאת ממשיך למשוך בחוטי הטרור, וכי הוא מממן במו כספינו את המרצחים ושולחיהם. באותה נשימה בישר השר כי הוחלט לאפשר לערפאת לצאת מכלאו ולבקר בסוכת האבלים של אחותו בעזה. לו פרס היה מקבל החלטה מעין זו, שרון חבר מרעיו היו כבר מזמן שותים את דמו. בקשית.

ישראל והרשות הפלסטינית נמצאות כבר כמעט חודשיים באותה הודנה מזויפת במסגרתה אף צד אינו ממלא את התחייבויותיו. כל מקבלי ההחלטות בישראל וכל האמונים על מתן הערכות מודיעיניות מסכימים לחלוטין עם הקביעה, כי ההודנה היא אחיזת עיניים ענקית: לרשות הפלסטינית אין כוונה להילחם בארגוני הטרור; ארגוני הטרור ממשיכים להתחזק ואף הצליחו להעביר טילי קסאם לגדה המערבית, אך עולם כמנהגו נוהג.אם הייתה ממשלת שמאל מאפשרת קיומה של תועבה מאין זו, כבר היו פרושות בכל רחבי הארץ תמונותיו של מצנע במדי אס.אס.

נדמה כי החוצפה עוברת כל גבול אפשרי, שעה שממשלת ישראל עוברת בשתיקה על התבטאותו של שר החוץ הפלסטיני, נביל שעת'. הלה אמר כי לא יהיה פתרון לסכסוך לא זכות השיבה לפליטים הפלסטינים. וכאילו כדי להעצים את תחושת הזעם דאג להדגיש כי השיבה לחיפה חשובה בדיוק כמו השיבה לשכם. שתיקתם של שרי הממשלה, והאופן בו עברה הערתו המקוממת של שעת', ללא כל גינוי ישראלי רציני, מתמיהות עד כדי התעוררות השאלה האם מישהו שם למעלה בכלל שם לב למה שקורה כאן.

ממשלת ישראל הולכת באותו קו התבהמות מוסרית שהתווה לה העומד בראשה. החלטותיה, המופקרות לא אחת, מתקבלות שעה שידוע וברור כי נשלם עליהם מאוחר יותר ביוקר רב. נדמה כי מוחו של שרון טרוד יותר בחקירה המתנהלת נגד בנו, וסופו שתתנהל נגדו, מאשר ביצירת הווה ועתיד ראויים למאכל אדם.