בירה הנגב עיר מונה כיום יותר מ־200 אלף תושבים, אוניברסיטה, בית חולים, פארק הייטק ושכונות חדשות. אבל בתחילת שנות ה־50 המציאות הייתה אחרת לגמרי. החשמל סופק באמצעות גנרטורים מקומיים, פעל בשעות מוגבלות בלבד ותקלות והפסקות חשמל היו חלק בלתי נפרד מחיי היומיום.
כבר בשנת 1949 החלו עובדי חברת החשמל בהקמת תשתית החשמל הראשונה בעיר הצעירה. כדי לתת מענה לאלפי העולים שהגיעו לבאר שבע, הותקנו שלושה גנרטורי דיזל במבנה אבן בעיר העתיקה, שסיפקו חשמל לחלקים מהעיר.
בערב יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל נרשם רגע חגיגי במיוחד. המושל הצבאי הרים את המתג ואורות החשמל נדלקו לראשונה ברחובות באר שבע. בתוך החשכה המדברית הואר מיצג מיוחד שאיית את המילה "נגב", ביטוי לתקוות הגדולות שתלו אז בפיתוח הדרום.
אז, החשמל פעל רק בין חמש בבוקר לחצות והגנרטורים לא הצליחו לספק מענה לביקוש ההולך וגדל. הפסקות חשמל הפכו לתופעה מוכרת והשפיעו על כל תחומי החיים בעיר. לפי ארכיון חברת החשמל מאפיות הושבתו, אספקת הקמח נפגעה ובקיץ הלוהט של הנגב נאלץ גם בית החרושת לקרח להפסיק את פעילותו. תושבים המתינו בתורים ארוכים סביב עגלות חלוקת הקרח, ובתקופות מסוימות אף הוזעקה המשטרה בעקבות המתיחות שנוצרה סביב המחסור בחשמל. עקב כך, החלה חברת החשמל בהקמת קו מתח עליון באורך 32 קילומטרים, שחיבר את באר שבע לרשת החשמל הארצית.
ביולי 1952 הושלמו העבודות. בפעם הראשונה קיבלה באר שבע אספקת חשמל סדירה ורציפה ממערכת החשמל של המדינה וחוברה באופן מלא לרשת הארצית. הגנרטורים שסיפקו את החשמל בשנותיה הראשונות של העיר לא יצאו לגמלאות. לאחר השלמת החיבור פורקו המנועים והועברו דרומה, שם סייעו בהקמת תשתית החשמל הראשונית של אילת.