יאיר רחלי, לוחם הפלמ"ח לשעבר ואחרון מעוטרי "אות גיבור ישראל" ממלחמת העצמאות שהיה עדיין בחיים, הלך אתמול (חמישי) לעולמו בגיל 97. רחלי נולד בחיפה בשנת 1929. את הכשרתו הצבאית החל בבית הספר החקלאי ברמת יוחנן, כחודש בלבד לפני פרוץ מלחמת העצמאות, כלוחם בגדוד הראשון של הפלמ"ח (פלוגה 1, מחלקה 1). הקרב הראשון שבו השתתף היה הקרב בבלד אל-שייח'.
את העיטור שילווה אותו כל חייו קיבל בעקבות קרב ב-19 בינואר 1948, במהלך פעולת תגמול נגד בית בעיבורי שפרעם ששימש כ"מרכז לכנופיה ערבית". כשהכוח התגלה ונורתה לעברו אש עזה, התנדב טוראי רחלי לשתק את מקור הירי. הוא התקדם תחת אש אל המבנה, הטיל רימונים וחיסל את עמדת האויב, ובכך אִפשר את היחלצות חבריו לוחמי הכוח מהמארב.
ב-17 במאי 1949 הוענק לו "אות גיבור ישראל" (שהומר לימים ל"עיטור הגבורה"). עיטור זה הוענק ל-12 לוחמים בלבד מכל נלחמי מלחמת העצמאות - מספר סמלי שנקבע על ידי ראש הממשלה ושר הביטחון דאז, דוד בן-גוריון, כנגד 12 שבטי ישראל. בסך הכל הוענקו לאורך תולדות המדינה 40 עיטורי גבורה בלבד (12 במלחמת העצמאות, 12 במלחמת ששת הימים, 8 במלחמת יום הכיפורים ו-8 בפעולות תגמול ובמבצע קדש), כאשר מאז שנת 1975 לא הוענק העיטור הגבוה ביותר של צה"ל לאף לוחם.
על אף שזכה באות הנדיר, רחלי בלט בצניעותו והתנגד להגדרתו כ"גיבור". בספרו "משאו של רוכב האופניים" טען כי העיטור הוענק לו בעקבות תיאור מופרז של מפקד הכיתה שלו בקרב בשפרעם. מתוך תפיסה עצמית כנה, עמד על כך שלא היה ראוי להימנות עם 12 הלוחמים הבודדים שזכו לעיטור הגבוה ביותר.
רחלי המשיך להילחם בחזיתות שונות, עד שבמאי 1948 נפצע קשה באזור הבטן מירי דו-צדדי בקרב מלכיה מול כוחות לבנוניים, פציעה שהביאה לסיום שירותו הקרבי.
עם תום המלחמה היה בין מקימי קיבוץ יזרעאל וגר בו שנתיים. לאחר מכן גויס למערכת הביטחון ושירת כ-17 שנה בשירות הביטחון הכללי (שב"כ) ובמוסד. עם שחרורו פנה לקריירה אזרחית בסוכנות הביטוח "כנען" – שבה עובד בנו כיום.
החל משנת 1991 פתח בקריירה ספרותית ופרסם ספרים המשלבים סוגיות פילוסופיות לצד חוויות משירותו הביטחוני. רחלי התגורר בכפר סבא לצד אשתו גאולה, שלחמה אף היא במלחמת העצמאות ונפטרה ב-2019.
הלווייתו נערכה אתמול בחוג המשפחה.