טבעת החנק מתהדקת: המאגר שחושף את מפת החרם על ישראל - והתוכנית למתקפת נגד

ישראל מתמודדת בשנים האחרונות עם לחץ בינלאומי מתרחב, שמתבטא לא רק בגינויים ובהפגנות אלא גם בצעדים מעשיים: הגבלות על אספקת נשק, פגיעה בקשרי מסחר, סנקציות על אישים וגופים וחרמות אקדמיים. אין מדובר בחרם עולמי אחיד, אך ריבוי המהלכים במדינות ובמוסדות שונים מעמיק את הבידוד ומקשה על פעילות ישראלית בחו"ל. החשש הוא שהצעדים הנקודתיים יצטברו לכדי מציאות שבה חברות, בנקים ומשקיעים יעדיפו להתרחק מישראל גם בלי שנדרשו לכך במפורש.

במכון מזהירים מפני האפקט המצטבר: צעדים שנראים נקודתיים כשהם נבחנים בנפרד עלולים להתחבר לפגיעה רחבה בכלכלה ובביטחון.

בהודעת ההשקה שהוציא המכון נמנו 121 צעדים ב־62 מדינות: 93 בתוקף, 19 היסטוריים ותשעה מוצעים או מתוכננים. אלא שהנתונים, כמו הסיטואציה, דינמיים. בדיקה באתר המכון השבוע, נכון למועד כתיבת שורות אלה, מעלה כי במאגר מופיעים כבר 138 צעדים ב־63 מדינות וישויות, ובהם 17 צעדים אקדמיים. תמונת המצב המוצגת באתר מתוארכת ל־5 באוקטובר 2026. הרשימה כוללת 110 צעדים בתוקף, מהם 17 אקדמיים, לצד 19 היסטוריים ותשעה מוצעים. המונה הראשי באתר מציג בנפרד 93 צעדים בתוקף בנוסף לאלה האקדמיים.

לא כל פריט במאגר הוא חרם כולל של מדינה על ישראל. המיפוי מרכז סנקציות, מגבלות וצעדים מסוגים שונים ובהיקפים שונים, לרבות כאלה המכוונים ליחידים, לגופים או לפעילות מסוימת. המאגר הפתוח לציבור בכתובת https://jppi.org.il/he/sanctions/ מאפשר לבחון אותם לפי מדינה, תחום ומעמד הצעד, ולראות על מפה אחת את התפשטותם.

"מי שחושב שסנקציות נגד שרים, יחידים ביהודה ושומרון או מוצרים מהאזור ייעצרו בקו הירוק — טועה", אומר מנכ"ל המכון, ד"ר שוקי פרידמן. "לסנקציות יש אפקט היקפי. כאשר הן מצטברות, הן עלולות להשפיע על בנקים, חברות, משקיעים ושותפי סחר שאינם קשורים כלל לאדם או לגוף שעליו הוטלה הסנקציה. הסכנה האמיתית היא המעבר מסנקציות נקודתיות לפגיעה במערכות שהכלכלה והביטחון הישראלי תלויים בהן".

סגנית שר החוץ לשעבר, יו"ר מפלגת "ישראל תחילה" שרן השכל, קוראת בריאיון לוואלה לשנות את אופן התגובה הישראלי. לטענתה, ההכרה בסכנה קיימת, אך אינה מתורגמת למספיק כלים ולצעדים שירתיעו מדינות מהטלת מגבלות נוספות.

"אני חושבת שמבינים, יודעים את זה ומרגישים את זה. אני חושבת שלא בונים מספיק כלים כדי להילחם בזה", אמרה. "אנחנו תמיד מגיעים עם מגננה ואנחנו לא תוקפים".

אחד הצעדים שהיא מציעה נוגע לפעילות התעשיות הביטחוניות הישראליות במדינות כמו בריטניה. "אני קוראת לראש הממשלה לשקול מחדש, ולדרוש מאותן חברות ישראליות, חברות ביטחוניות, גם חלקן ממשלתיות, למשוך את אותם מפעלים למדינות ידידותיות שעומדות לצדנו", היא אומרת. כחלופות ציינה את גרמניה וצ'כיה, שלדבריה סייעו לישראל בבלימת מהלכים נגדה.

השכל אומרת כי צריך לפעול נגד מדינות המקדמות חרמות וקוראת לישראל לפעול בשלושה מישורים: להגיב בתקיפות רבה יותר לצעדים נגדה, לפעול בהדדיות ולגבות מחיר ממדינות שמטילות עליה מגבלות, ולעשות זאת מיד — בלי להמתין חודשים ארוכים. "אנחנו חייבים לייצר משוואה של תגמול מי שעומד איתנו", אמרה, ולצדה "הרתעה של מי שעומד נגדנו".

היא מותחת ביקורת גם על דפוס הפעולה שראתה במשרד החוץ: "יותר מדי פעמים אני ראיתי בתוך משרד החוץ איך ניסו לפשר ולגשר, במקום לענות. כן, לפעמים צריך לענות במתקפה חזרה".

לצד הביקורת, היא מעלה על נס את עבודת אנשי המשרד בבלימת יוזמות נגד ישראל. לדבריה, בתקופתה בתפקיד נעשו ניסיונות חוזרים לקדם צעדים רחבים במסגרת האיחוד האירופי, ונדרשה עבודה שוטפת כדי לסכלם. היא מציינת את ספרד, אירלנד ונורבגיה בין המדינות שפעלו נגד ישראל, וטוענת כי בניית גוש חוסם בתוך האיחוד מנעה קבלת הצעות שונות.

"הם לא עברו בגלל עבודה מאוד קשה של אנשי משרד החוץ, שעובדים יום ולילה כדי להגן על מדינת ישראל", אמרה. "הצלחנו לבנות ממש סוג של בלוק חוסם כדי למנוע אותם".

נתוני ההשקה ממחישים עד כמה הלחץ חורג מהזירה הדיפלומטית. הקטגוריה הגדולה ביותר במיפוי המקורי היא הפיננסים, עם 40 מתוך 121 הצעדים — כשליש מכלל הצעדים שתועדו. אחריה תחומי הביטחון וההגנה והסחר, עם 24 צעדים בכל אחד. עוד נכללו 14 צעדים דיפלומטיים, 12 משפטיים, חמישה בקטגוריות אחרות ושניים הקשורים למוסדות.

לדברי המנכ"ל פרידמן, המשמעות היא שאין צורך בסנקציות על ממשלת ישראל או על המשק כולו כדי ליצור השפעה רחבה. צעדים המכוונים לאנשים, לחברות, לאזורים או לגופים מסוימים יכולים לייצר סיכון גם עבור מי שבאים עמם במגע.

"כאשר בנק, חברת ביטוח, משקיע או חברה בינלאומית נדרשים להביא בחשבון סיכון משפטי או רגולטורי הנובע מהקשרים שלהם עם ישראל, הם עלולים להעדיף לצמצם את החשיפה מלכתחילה", אמר.

פרידמן, שהיה בעבר אחראי על הסנקציות נגד איראן מטעם משרד ראש הממשלה, מסביר כיצד החשש הזה עלול להגיע גם ליצרן הישראלי שאין נגדו כל מגבלה: "גם היום, כל הישראלים מתחילים לשלם מחיר. כשעל חלק ממדינה מוטלות סנקציות, זה מסמן אותה. מאותו רגע יש פחות רצון לעשות איתה עסקים. למה שיבואן אירופי ינסה להבין אם מוצר כלשהו מיוצר במודיעין או במודיעין עילית שמחוץ לקו הירוק? הוא ילך למתחרה מפולין או ספרד".

הוא מזהיר גם מפני אפשרות של התרחבות הפגיעה בשירותים הפיננסיים ביהודה ושומרון. לדבריו, מגבלות על פעילות בנקים ועל מתן שירות לתושבים הן סיכון ממשי, שעלול להתפתח במהירות.

במיפוי המקורי נרשמו 24 צעדים בתחום הסחר ועוד 24 בתחום הביטחון וההגנה. במכון מזהירים כי השילוב הזה משמעותי במיוחד למדינה הנשענת על יבוא חומרי גלם, רכיבים, טכנולוגיות ומוצרים, ובה בעת מייעדת חלק ניכר מהייצור שלה לשווקים בחו"ל.

מגבלות בתחומים האלה עלולות להשפיע על שרשראות אספקה, לרבות של רכיבים בעלי חשיבות ביטחונית וטכנולוגית. הפגיעה האפשרית אינה מסתכמת באובדן עסקה: היא עשויה לגעת ביכולת לייצר מוצרים, לספק אותם ולתחזק מערכות לאורך זמן.

"ישראל היא מדינה קטנה ותלויה בסחר בינלאומי", אמר פרידמן. "אם יוטלו מגבלות משמעותיות על יבוא של רכיבים דו־שימושיים או על קשרים מסחריים חיוניים, זו כבר לא תהיה שאלה של פגיעה בגורם מסוים ביהודה ושומרון. זו עלולה להפוך לשאלה של יכולתה של ישראל לייצר, לייצא ולתחזק מערכות מורכבות. לכן צריך להיערך לסיכון הזה עכשיו, ולא אחרי שהוא יתממש".

גם ארצות הברית נמצאת בתרחישי הסיכון שהוא מתאר. פרידמן מעריך כי עליית ממשל דמוקרטי עלולה להביא להתרחבות הסנקציות, לרבות מגבלות על סוגי נשק או על מוצרים דו־שימושיים. "סנקציות אמריקאיות ונכונות של ארה"ב לסנקציות בינלאומיות זו כבר סכנה אסטרטגית, בואכה קיומית", אמר.

לפי נתוני ההשקה שנמסרו, ספרד הובילה במספר הצעדים שתועדו, עם תשעה. אחריה טורקיה עם שבעה, בריטניה עם שישה ובלגיה עם חמישה.

עם זאת, במכון מדגישים כי מספר הצעדים אינו מעיד בהכרח על חומרתם או על עוצמת השפעתם. מגבלה אחת עשויה להיות משמעותית יותר מכמה צעדים אחרים גם יחד. המפה נועדה להמחיש את היקף התופעה ואת פיזורה הגיאוגרפי, ולא לדרג מדינות לפי הנזק שהסבו לישראל.

חלק ניכר מהצעדים מרוכז באירופה, אך המיפוי כולל גם את צפון אמריקה, אמריקה הלטינית, אסיה, אפריקה ואוקיאניה. הצגתם יחד חושפת את רוחב החזית: מה שנראה בכל מדינה כאירוע נפרד מצטרף למערכת לחצים החוצה יבשות ותחומים.

המאגר מאפשר לעקוב גם אחרי צעדים מוצעים ומתוכננים, ולא רק אחרי אלה שכבר נכנסו לתוקף. מבחינת המכון, זהו כלי להיערכות: לזהות לאן הלחץ עשוי להתפתח, לפני שהצעה הופכת להחלטה ולמגבלה מעשית.

השכל מציעה להשקיע יותר בקשרים עם מפלגות התומכות בישראל, גם כאשר היחסים עם הממשלה במדינתן עוינים. לדבריה, חילופי שלטון מחייבים לבנות בריתות פוליטיות שיחזיקו לאורך זמן.

בין המפלגות שהיא מזכירה יש את ווקס בספרד, רפורם בבריטניה ומפלגתה של מארין לה פן בצרפת. לצד הקריאה לקיים עמן קשרים, היא אומרת כי יש לבחון את שורשיהן ואת שאלת האנטישמיות בשורותיהן. "כשאתה רואה שיש מפלגות שהן הראשונות לעמוד כדי להגן על מדינת ישראל, איזה סיבה יש לך להחרים אותן?", היא שואלת.

השכל מציגה את החרמות כחלק מעימות רחב יותר, שלתפיסתה מתנהל בין האסלאמיזם הקיצוני למערב. "אם אתה לא מבין שהיום העולם נמצא במלחמת עולם שלישית של האסלאמיזם הקיצוני אל מול המערב, אז אתה לא חי את המציאות", היא טוענת.

כלי נוסף שהיא מבקשת לקדם הוא חקיקה נגד חרמות. היא מתארת פעילות שעשתה כחברת כנסת עם ארגון "קרן בעלות הברית" (Christian Allies Foundation) של ג'וש ריינשטיין, לקידום חקיקה כזאת בארצות הברית. לשיטתה, האפשרות שחברה המשתתפת בחרם תאבד גישה לחוזים ממשלתיים יכולה לשמש מנוף לחץ עסקי.

לדבריה, צריך להבהיר לחברות בחו"ל שגם להחרמת ישראל עשוי להיות מחיר. "זה כלי הרתעתי נהדר", היא אומרת. על הרדאר החדש היא מוסיפה: "כלי חשוב, טוב שיש אותו, אבל צריך ללכת מעבר לניטור", ומסכמת את ביקורתה: "אנחנו יותר מדי עסוקים במגננה ולא חושבים מספיק על מתקפה".

פרידמן חושב באותו הכיוון וקורא להפוך את המיפוי לבסיס למדיניות לאומית. "המספרים הם רק נקודת הפתיחה. השאלה החשובה יותר היא מה יקרה אם המגמה תימשך", אמר בהתייחס לנתוני ההשקה. "סנקציה בודדת יכולה להיות נקודתית; 121 צעדים ב־62 מדינות כבר מצדיקים הסתכלות מערכתית".

לדבריו, לצד הפעילות המדינית והמשפטית מול מדינות וגופים המטילים סנקציות, ישראל צריכה להקים מנגנון לאומי סדור שיבחן את השלכותיהן על המערכת הפיננסית, הסחר, ההשקעות, שרשראות האספקה והתעשייה הביטחונית.

"ישראל צריכה לבחון את הסיכון הזה כמו שהיא בוחנת כל סיכון אסטרטגי אחר — למפות אותו, להיערך אליו ולפעול כדי למנוע הידרדרות", אמר. "ההתמודדות אינה יכולה להסתכם במענה לכל סנקציה בנפרד, אלא מחייבת הסתכלות על התמונה המצטברת".