האסון הנורא שלשום (שני), שבו נהרג הנער אלעזר יאיר וילנסקי במהלך טיול שנתי של תלמידי כיתות ז׳-ט׳ באזור מצפה פאר שברכס רמים, המחיש בצורה הכי כואבת שאפשר את הסכנות שאורבות באיזור הצפון. אחרי מלחמה ממושכת שהתנהלה לאורך הגבול, פיצוץ הנפל של פצצת מצרר שעל פי החשד נורה בעבר על ידי חיזבאללה, הציף מחדש מקרים מהשנתיים האחרונות שבהם נפגעו חקלאים.
באוקטובר 2024 נהרג ניסנט מיראם, אזרח תאילנד בן 42 ואב לשני ילדים. מיראם, עבד במטעי התפוחים של קיבוץ יראון שליד הגבול. במהלך עבודתו השגרתית על טרקטור במטע הסמוך לגבול, עלה מיראם על נפל תחמושת של חיזבאללה שלא פונה. מעוצמת הפיצוץ הוא נהרג במקום, ועובד נוסף שהיה עמו לקה בחרדה. לפני חודשיים התפוצץ נפל תחמושת בשטח חקלאי סמוך למושבה מטולה. כתוצאה מהפיצוץ נפצעו שישה מהגרי עבודה שעבדו במקום.
ד"ר יהל קורלנדר, בתו של החקלאי הותיק טומי קורלנדר ממושב בית הלל מספרת על מציאות בעייתית בשטחים החקלאיים: "לפני שנתיים נפלו טילים בפרדסים של אבא שלי. חלק מהנפלים הוציאו, אבל יש מקום אחד שאבא שלי יודע בוודאות שיש בו נפל. זה נראה בדיוק כמו שאר הנפילות. סימנו את המקום, הקיפו וגידרנו אותו ומאז, כבר שנתיים, אבא שלי מבקש מהצבא לבוא לבדוק".
לדבריה, התחנונים של אביה לא נענים, "אומרים לו 'זה שום דבר, זה כבר התפוצץ בפנים'. כשהוא אומר להם 'סבבה, תנו לי את זה כתוב בכתב, שבאתם, בדקתם וזו המסקנה' - הם לא מוכנים. פנינו לכל הגורמים ואין מענה", אמרה. בינתיים, מקום נפילת הטיל נותר מגודר באופן פיראטי כדי שאף טרקטור לא יעלה עליו, "אבא שלי מתוסכל. הוא מבין שזה מסוכן. הוא אומר לי: 'זה פרדס חי. עוד שנה, עוד חמש שנים אני אצטרך לעקור שם את העצים. יום אחד הנכדים שלי או הפועלים התאילנדים יתעסקו עם האדמה הזאת וזה עלול להתפוצץ'".
האסון הנוכחי מחזיר גם לזיכרונות קשים מן העבר. לאורך תולדות המדינה, בעיקר לאחר מלחמות ואירועים ביטחוניים ממושכים, ארעו מקרים טרגיים שבהם אזרחים, ובעיקר ילדים ובני נוער, נפגעו מנגיעה, מאיסוף או ממשחק בנפלים ובשאריות אמל"ח שנותרו בשטחים פתוחים, בשדות ובאזורי אימונים.
אותם מקרים הביאו בעבר הרחוק מספר משרדי ממשלה להוביל קמפיינים מקיפים של הסברה וחינוך לבטיחות. בקרב דורות של תלמידים הוטמעו לפני עשרות שנים סיסמאות וכללים דוגמת: "אל תיגע, פן תפגע" או - "רואים חפץ חשוד? לא נוגעים, מתרחקים ומדווחים".
תשדירי שירות בטלוויזיה, פעילויות הסברה של פיקוד העורף בבתי הספר ובתנועות הנוער, ואזהרות מרוכזות לקראת יציאה לטיולים, היו לחלק בלתי נפרד מההיערכות האזרחית. אחרי המלחמה האחרונה לא נערך קמפיין דומה וכעת נראה שלצד סריקה ופינוי של פריטי אמל"ח שנתרו בשטח, יש גם מקום לחידוש ההסברה בקרב האוכלוסיה האזרחית ובעיקר בקרב ילדים.