"הם היו באמצע תפילת מנחה, כולם היו ביחד ומרוכזים בתפילה, ולכן יש מספר גדול מאוד של פצועים" - כך סיפר היום (שני) דביר קליין, אביו של איתי קליין, שנפצע ברגלו בפיצוץ הנפל במהלך טיול של תלמידי הישיבה התיכונית אורט מעלות ברכס רמים שבגליל העליון. איתי מטופל בבית החולים זיו בצפת. באירוע נהרג נער בן 14 ונפצעו 24 תלמידים ואנשי צוות נוספים.
לדברי קליין, התלמידים היו בעיצומו של מסלול בשביל ישראל כאשר אירע הפיצוץ. "אחד הנערים כנראה נגע בנפל, בזמן שכולם התפללו מנחה והיו ביחד", סיפר. לדבריו, העובדה שהתלמידים היו מרוכזים במקום אחד בעת הפיצוץ תרמה למספר הנפגעים הגדול.
קליין שחזר את הרגעים הראשונים לאחר הפיצוץ, כשבנו התקשר אליו ישירות מהשטח. "הוא התקשר אליי ישר, הוא היה הראשון שהתקשר", סיפר. "הייתי במשרד. השארתי אותו על הקו ובמקביל הקפצנו את מד"א. אחרי שלוש שנים של מילואים, הקפצנו גם אנשים מהצבא, עשינו סגירת מעגלים, כולל להסביר לו איך לעשות את חוסם העורקים".
לדבריו, הוא ניהל עם בנו שיחת וידאו, ובמקביל שוחח בשני טלפונים נוספים כדי להזעיק עזרה ולתאם את הטיפול. איתי, שנפצע ברגלו, הצליח להניח לעצמו חוסם עורקים עוד בטרם הגיעו אליו צוותי החילוץ. בהמשך הוזנקו למקום גם מסוקים של חיל האוויר, שפינו חלק מהפצועים לבתי החולים.
"אני חושב שהמלחמה של שלוש השנים האחרונות הכינה גם את כוחות הרפואה וגם אותנו, האזרחים", אמר קליין. "כולל המודעות של בני הנוער, שלקחו אחריות בצורה מדהימה. יש פה גם צוותי רפואה שמאוד מוכנים, גם רשויות שמאוד מוכנות".
האב שיבח במיוחד את התנהלותם של הנערים בשטח, שנדרשו להתמודד עם פצועים רבים, בהם חבריהם ומוריהם. "יש שם חבר'ה מאוד מאוד מדהימים, שטיפלו באמת בנפגעים. גם המורה שנפגע וגם הנערים שנפגעו. הם תקשרו עם כוחות הרפואה ואני חושב שתפקדו בצורה מדהימה".
לדבריו, העובדה שגם המבוגרים המלווים נפגעו בפיצוץ הפכה את ההתמודדות למורכבת עוד יותר. "כמובן, ברגע שגם המבוגרים נפגעו, זה באמת הקשה על כל האירוע", אמר. הוא הביע הערכה לצוותים הרפואיים המטפלים בפצועים בבתי החולים זיו, בנהריה וברמב"ם. "יש פה צוותים רפואיים מדהימים, והנערים מקבלים את הטיפול הכי טוב שיש. זה הדבר הכי חשוב".
כשנשאל על תחושותיו כהורה ששלח את בנו לטיול ומצא את עצמו מתמודד עם אירוע רב-נפגעים, השיב כי "אני חושב שבני ישראל רוויים בהרבה מאוד אירועים של טראומה. אנחנו למודים בעשרות השנים האחרונות. יש פה תמונת מראה מאוד חריפה לזה שנער הרים נפל".
עם זאת, קליין נמנע מלקבוע כיצד בדיוק הגיע הנפל לידי אחד התלמידים ומה גרם לפיצוץ. "אני יודע ממה שהבן שלי סיפר, ואני חושב שנכון שיידעו את הדברים הנכונים והאמיתיים, ולא את מה שהבן שלי סיפר", הדגיש. "אני חושב שנכון שמי שיודע את הדברים כמו שצריך יספר אותם למשפחות ולאנשים שנפגעו, ולא אני".
"אין לי טענות לאף אחד - אני בטוח שהצוות החינוכי עשה הכל"
שלומי, אביו של נער אחר שנפצע באורח קל באסון במהלך הטיול בצפון, ביקש לציין את תושייתם התלמידים עצמם היו שותפים בהגשת עזרה ראשונה לפצועים. “אני רוצה לציין את הגבורה של הילדים עצמם. הם טיפלו שם בפצועים, הילדים עצמם. עשו חוסמי עורקים, עשו חבישות. זה היה מדהים. יצרו קשר, הזעיקו עזרה, עשו כל מה שצריך”.
הוא הדגיש כי אין לו טענות כלפי הצוות החינוכי שליווה את הטיול. “כמורה במקצועי בעצמי אני יודע כמה אנחנו מקפידים על הבטיחות של הילדים. אני אומר את זה ממקור ראשון. אבל אין מאה אחוז, אין מאה אחוז, ואסונות יכולים לקרות. אין לי טענות לאף אחד. אני בטוח שהצוות החינוכי עשה את הכל כדי לשמור על הבטיחות של הילדים”.
לדבריו, הסכנות הטמונות בנפלי תחמושת בצפון מוכרות גם לתלמידים. “זה שלוש שנים של לחימה. ידענו שאנחנו גרים פה בצפון, כולנו, וידענו שיישארו פה מתנות כאלה ואחרות. הילדים מודעים לזה. הילדים שגרים בצפון מודעים לזה. איכשהו זה יכול לקרות”.
הוא אמר כי אינו יודע בדיוק כיצד התרחש הפיצוץ, וגם לא ביקש מבנו פרטים רבים על האירוע. לדבריו, הוא מבין שהתלמידים היו בהפסקה. “אני לא יודע, גם לא יותר מדי שאלתי”, הסביר.
לצד ההקלה על פציעתו הקלה של בנו, הוא הביע חשש מההשלכות הנפשיות של האסון. “לבי עם המשפחה של הבחור שנהרג, ואני מאחל החלמה לפצועים. הבן שלי פצוע קל, אבל הפציעות האלה יהיו גם פציעות בנפש, לדעתי. זה יכול להישאר איתם אחר כך”.
למרות האסון, הוא סבור שאין להפסיק את הטיולים. “אנחנו לא יכולים לחיות את ה־Worst Case כל הזמן, את מה יכול לקרות. מאוד קל לבוא ולהגיד בואו לא נצא מהבית. צריך לעשות את הכול בשום שכל, באחריות. כל הזמן אנחנו בודקים את עצמנו, איך עושים את הדברים נכון, בצורה בטוחה ואחראית. אני לא חושב שהיה פה איזשהו חוסר אחריות. המסלול מוכר, שביל ישראל, הלכו בו אלפי אנשים. זו טרגדיה, זה אסון”.