הורים שכולים ביקשו להשתמש בזרע בנם - בית המשפט סירב

בנם של המבקשים, צעיר בן העדה הנוצרית, חלה בסרטן בגיל 19 והלך לעולמו לפני כחמש שנים, בטרם מלאו לו 21. לפני מותו הפקיד מנות זרע בבית חולים וחתם על "כרטיס שומר זרע", שבו הביע במפורש את רצונו להעביר להוריו את הזכות להחליט על השימוש בזרעו.

כדי להגשים את רצון בנם, יצרו ההורים קשר עם אישה יהודייה, העובדת עם האב השכול, שחיה בזוגיות יציבה עם בת זוגה. השתיים מגדלות יחד ארבעה ילדים. האישה הסכימה להרות מזרעו של המנוח, והצדדים חתמו על הסכם שלפיו היא תהיה האפוטרופוסית הבלעדית של הילד, בעוד בת זוגה תשמש כ"אם פסיכולוגית" ללא מעמד משפטי. ההסכם כלל גם שמירה על קשר קרוב בין הילד לסביו.

בפסק הדין הבהיר השופט כי הדין הישראלי אינו מכיר במודל של יותר משני הורים לילד. לדבריו, אישור הבקשה היה יוצר מציאות שבה לילד יהיו אב ביולוגי מנוח, אם ביולוגית ואם מגדלת נוספת, ללא אפשרות להסדיר את מעמדה המשפטי של בת הזוג.

השופט הדגיש כי הסכם פרטי שבו בת הזוג מוותרת על מעמד משפטי אינו יכול לשנות את המציאות המשפחתית שבה הילד יגדל. על פי תסקיר הרווחה, מצב כזה עלול ליצור קשיים רגשיים ומשפטיים, במיוחד במקרה של פרידה בין בנות הזוג או פטירת האם הביולוגית.

בית המשפט התייחס גם להבדלי הדת בין המנוח הנוצרי לבין האם המיועדת היהודייה. השופט ציין כי בהסדרים משפטיים מסוימים הנוגעים להורות קיימות דרישות של זהות דתית, וכי גם הצעת החוק הנדונה בכנסת בנושא שימוש בזרע נפטר כוללת מגבלות הנוגעות לדת ולמצב הזוגי של האם המיועדת.

לצד ההכרעה המשפטית, תיאר השופט את המעמד המרגש שבו סיפר האב השכול על אובדן בנו. "דומה שלא הייתה עין באולם שלא דמעה כאשר נשא את דבריו אשר ריגשו את הנוכחים", כתב בפסק הדין.

עם זאת, השופט הבהיר כי בית המשפט אינו מוסמך ליצור מודל הורות חדש החורג מהמסגרת המשפטית הקיימת, וכי הסדרת הנושא נתונה למחוקק.

בסיום פסק הדין הביע השופט תקווה שההורים יצליחו למצוא מועמדת מתאימה שתוכל להרות מזרע בנם בהתאם להוראות הדין, ובכך להגשים את רצונם להעמיד לו דור המשך.