״הבטחת שעוד שבוע אתה חוזר״: כאלף בני אדם ליוו את סרן אליאב צפלמוס בדרכו האחרונה

צפלמוס, בן 21 מחיפה, היה קצין לוחם ומפקד מחלקה בגדוד 603 של חטיבה 7. הוא נהרג בהתהפכות ג׳יפ צבאי במהלך פעילות מבצעית ברכס הליטאני שבדרום לבנון.

מפקד גדוד 603 ספד לו ותיאר אותו כמפקד אמיץ, מסור ואחראי, שדאג לכל אחד מלוחמיו והחדיר בהם את רוחו המיוחדת. ״בשבעת החודשים שבהם פיקדת על המחלקה בלבנון ראיתי מפקד מלא באהבה לפקודיו ותשוקה לתפקיד״, אמר.

המג״ד סיפר כי צפלמוס היה קצין נעים הליכות, חייכן ואוהב לצחוק, אך גם תחרותי ונחוש, שלא הותיר מקום לספק שמחלקתו היא הטובה בגדוד. הוא הזכיר את הלילות שבהם פעל לפריצת מעברים באזור הליטאני ואת יכולתו לשהות שבועות בתנאי שטח קשים, מבלי לאבד את החיוך והאנרגיות.

״לפני כשלושה חודשים הענקתי לך את הדרגה. זו הייתה הזדמנות בשבילי לראות ולשמוע לכמה הערכה זכית מפקודיך וממפקדיך״, סיפר. ״איבדתי חבר, הגדוד וצה״ל איבדו מפקד מצטיין, ועם ישראל איבד את אחד מטובי בניו״.

המג״ד פנה להוריו, בני וחלי, והבטיח כי הגדוד יעמוד לצד המשפחה וינציח את זכרו. ״נמשיך ללכת בדרכך וננצור את זיכרונך. אני מצדיע לך בדרכך האחרונה״.

בת זוגו של אליאב, ענבר כהן, ספדה לו בבכי וסיפרה על חמש שנות אהבתם ועל העתיד המשותף שתכננו. ״אני כותבת, מוחקת, כותבת ומוחקת, ולא מוצאת את המילים הנכונות״, אמרה על הקבר. ״אני כל כך כועסת, ובו זמנית גם אסירת תודה שזכיתי בחמש שנים של אהבה אינסופית, אהבה טהורה של פרפרים בבטן והתרגשות בכל חזרה שלך הביתה״.

כהן סיפרה כי רק בשבת האחרונה שוחחו על הקושי שבפרידות התכופות. ״אמרתי לך שנהיה לי קצת קשה ושהייתי רוצה אותך כל שישבת לידי. הסתכלת לי בעיניים וביקשת סליחה שאתה לא כאן בכל שבת. חיבקתי אותך חזק ואמרת לי שתכף זה נגמר. אבל נגמר ככה? אני לא מאמינה איך זה נגמר ככה״.

היא סיפרה כי בעוד שבועיים היה אמור אליאב לעבור לתפקיד חדש, שהיה מאפשר לו לשוב הביתה בכל סוף שבוע. ״היינו צריכים לטוס לארצות הברית, לעבוד, לטייל, ליהנות מהחיים, להתחתן ולהביא ילדים. איפה זה? כמה רצינו ותכננו״.

כהן סיפרה כי במכתב שהותיר לה כתב שהיא הסיבה לאושרו. ״קראת לי אשתך לעתיד, אז איפה אתה, בעלי? איפה העתיד? הכול שחור״, זעקה. ״הבטחת לי שתשמור על עצמך. הבטחת שעוד שבוע אתה חוזר. אז איפה אתה?״. את דבריה חתמה: ״אני אוהבת אותך לנצח נצחים, אהבת עולמי. תשלח לנו כוחות, תשמור עלינו מלמעלה, אהוב ליבי״.

גם אמו של אליאב, חלי, ספדה לו בכאב. ״איך אמא יכולה להספיד בן? איך אפשר לעמוד פה ולדבר עליך בלשון עבר? אתה היית הבן הבכור, הנכד הראשון, הראשון שהפך אותנו להורים והביא אור ומשמעות לחיינו. היית עמוד התווך של אחיך, מודל לחיקוי והגאווה הגדולה שלנו. היה בך לב ענק לצד נחישות של ברזל. תמיד רצית שירות משמעותי, הלכת למקומות הקשים ביותר מתוך אהבה למולדת ותחושת שליחות״.

האם סיפרה על רצונו של בנה לתרום לאחרים כבר בתחילת שירות הקבע. ״הדבר הראשון שאמרת כשנכנסת לקבע היה 'אמא ואבא, אני רוצה לקחת מעשר מהמשכורת שלי ולתרום למשפחה שזקוקה'. אבל לא הספקת, הלכת מוקדם מדי״.

בקול שבור הוסיפה: ״עכשיו החדר שלך בבית ריק. מי ימלא אותו? הלב שלנו שבור לרסיסים. המשפחה שלנו מפורקת. אליאב שלי, תשלח לנו כוחות להתמודד עם המציאות הזאת שנכפתה עלינו. אנחנו אוהבים אותך. סליחה ומחילה. תשמור עלינו״.

להלוויה הגיעה במפתיע גם מיכל בן דוד מחיפה, אמו השכולה של סמ״ר נריה בן דוד ז״ל, מפקד כיתה בגדוד 603 של ההנדסה הקרבית, אותו גדוד שבו שירת אליאב. נריה, בן 22 בנופלו, נהרג ב-7 באוקטובר 2023 בקרב בקיבוץ בארי, לאחר שהשתתף בחילוץ עשרות תושבים מבתיהם.

בן דוד סיפרה כי הכירה את אליאב רק לפני ארבעה ימים, כאשר הגיעה לשוחח עם חיילים על בנה לקראת יום השנה השלישי. ״פגשתי אותך בתחנת מרכזית המפרץ ושאלתי אם אתה מההנדסה הקרבית. כשאמרתי שאני אמא של נריה, מיד קפצת בשמחה, בכבוד ובהערכה״.

בן דוד, שסיפרה על השיחה, הוסיפה: ״יצאתי נפעמת מהשיחה ואמרתי בליבי, זה נועד לגדולות. לא שיערתי באיזו מהירות ולאיזו גדולה תגיע״.