השבעה באוקטובר היה אירוע דרמטי במאבק על התודעה ועל הלגיטימיות של מדינת ישראל בעולם. כקורבנות, עוררנו אמפתיה לזמן קצר; אבל כשהאריה הישראלי התעורר והיכה באויבים הטרוריסטים שלנו, מהר מאוד העולם נע נגדנו.
כיום מעמדה הבינלאומי של ישראל נמצא בשפל, ולאחרונה מפלגת הירוקים בבריטניה הגדירה את הציונות כגזענות, והיא שוללת את זכותה של מדינת ישראל להתקיים בכלל.
ישראל מנסה לנהל את מלחמת התודעה באמצעות עובדות, דוברים, סרטוני הסברה ומסיבות עיתונאים. אלא שבני אדם אינם מכונות שמקבלות נתונים, משקללות אותם באופן רציונלי ואז מגבשות עמדה. בני אדם מבינים את העולם דרך סיפורים.
לקראת יום הזיכרון לשבעה באוקטובר צפיתי בפרקים 7-8 של העונה החמישית. קשה מאוד לצפות בהם. אבל דווקא משום כך הם חשובים. כי "פאודה" עושה דבר ששום דובר ממשלתי לא מסוגל לעשות: היא מכניסה את הצופה לתוך החוויה הישראלית. והיא עושה זאת לא דרך טיעון, אלא דרך אבא, אמא, ילדים, פחד, אובדן, בגידה וניסיון להציל את מי שאתה אוהב.
ולכן "פאודה" עשויה לעצב תודעה באופן הרבה יותר אפקטיבי מאשר עוד דובר ישראלי בסקיי ניוז או ב-CNN. כי "פאודה" עובדת במישור שמכנים בפסיכולוגיה narrative transportation. המחקרים של מלני גרין וטימותי ברוק הראו שכאשר אדם נשאב לתוך סיפור, הקשב, הדמיון והרגש שלו נכנסים אל תוך העולם העלילתי.
וככל שההיסחפות חזקה יותר, כך גדלה ההזדהות עם הדמויות והנטייה לראות את המציאות דרך עיניהן. וזה קורה אפילו כאשר הצופה יודע שמדובר ביצירה בדיונית.
יש גם מנגנון נוסף שעובד היטב ב"פאודה", וזה "הקורבן המזוהה". מחקרים של דבורה סמול, ג'ורג' לוונשטיין ופול סלוביק הראו שאנשים מגיבים באופן רגשי הרבה יותר לאדם קונקרטי עם פנים וסיפור מאשר לסטטיסטיקה מופשטת. 1,200 נרצחים הם מספר בלתי נתפס. אבל אב אחד ששומע כיצד ילדיו נרצחו - את זה המוח האנושי יודע להבין.
וזו בדיוק העוצמה של "פאודה". כי היא לוקחת אירוע לאומי עצום ומחזירה אותו לממדים האנושיים שבהם אנחנו מסוגלים להבין מוסר: בית, משפחה, ילד, פחד, אהבה ואובדן.
וזה גם מסביר מדוע תרבות יכולה להיות חזקה יותר מהסברה. אדם בפריז, בלונדון או בביירות יכול לדחות נאום ישראלי כ"תעמולה ציונית". אבל כשהוא יושב על הספה וצופה במשך שעה בדמות ישראלית שמנסה להציל את משפחתה, הוא כבר אינו עוד צופה מבחוץ. הוא נמצא עמוק בתוך הסיפור הסוחף והמרגש.
3857528
צה"ל הציג לתושבי כפר עזה את התחקיר הצה"לי - המשפחות השכולות זעמו
צילום: מערכת וואלה
מחקרים על שימוש בדרמה לשינוי עמדות והתנהגות הראו שהאפקט הזה איננו תיאורטי בלבד. ברואנדה, למשל, סדרת רדיו דרמטית שנועדה לעודד פתרון סכסוכים והתנגדות לציות עיוור הצליחה לשנות נורמות התנהגות.
בניגריה, מחקר ניסויי על הסדרה MTV Shuga הראה שהצפייה השפיעה לא רק על ידע ועמדות - אלא גם על התנהגות בפועל חודשים לאחר מכן. במילים אחרות: סרטים וסדרות אינם רק בידור, אלא הם יכולים לשמש גם כנשק תודעתי.
במובן הזה, "פאודה" היא הרבה יותר מסדרת מתח. היא אחד הכלים האפקטיביים ביותר שיש כיום לישראל בחזית השמינית האמיתית.
כי מול עובדה ומול טיעון אפשר להתווכח. אבל ברגע שאדם כבר חי את הסיפור, אפילו לשעה אחת, הרבה יותר קשה לו להישאר מאחורי החומות האידיאולוגיות שלו. ומי שיצליח לספר את השבעה באוקטובר כסיפור האנושי, האמין והמוסרי ביותר - הוא גם מי שיעצב את הזיכרון שלו בעולם.
פרופ' משה כהן-אליה הוא מומחה למשפט חוקתי; מייסד "מסד הארץ - מכון המחקר של עם ישראל".