ניצן אלון: "יכולנו לסיים את המלחמה שנה קודם ולהחזיר חטופים בחיים"

אלון אמר את הדברים במסגרת פאנל של מכון וושינגטון למדיניות המזרח הקרוב, שנערך תחת הכותרת “שלוש שנים אחרי 7 באוקטובר: גשר או תהום בין העמים?”

בדיון, בהנחיית דיוויד מקובסקי ובהשתתפות מומחים ישראלים, פלסטינים ואמריקנים, התבקש אלון להתייחס להחלטות שהובילו להתמשכות המלחמה ולאפשרות שהוחמצה להשבת החטופים מוקדם יותר.

“אני חושב שיכולנו להגיע לנקודה הזאת הרבה יותר מוקדם, אולי שנה קודם לכן, בלי פגיעה משמעותית ביעדים האסטרטגיים האחרים של המלחמה”, אמר אלון.

לדבריו, “יכולנו להגיע לאותם הישגים אסטרטגיים מבחינת הפגיעה בכוחו הצבאי של חמאס, ומבחינת סוגיות ביטחוניות רבות אחרות, הרבה יותר מוקדם. אולי היינו מחזירים בחיים כמה מהחטופים שנהרגו או נרצחו במהלך השבי”. “החמצנו את ההזדמנות הזאת. המלחמה הייתה ארוכה מדי”, קבע.

אלון הבהיר כי הוא אינו מתיימר לנתח את מניעיו האישיים של ראש הממשלה בנימין נתניהו. “אני לא פסיכולוג שיכול לדעת בדיוק מה מתרחש בראשו של ראש הממשלה”, אמר, והוסיף כי אצל מנהיגים פוליטיים משתלבים שיקולים אסטרטגיים, אידיאולוגיים, אילוצים פוליטיים וגם עניינים אישיים, ולא ניתן לקבוע איזה מהם היה המכריע.

עם זאת, הדגיש: “אני די בטוח שיכולנו וצריכים היינו לקצר את המלחמה, להחזיר את כל החטופים, אולי שנה קודם לכן, להתקדם הלאה ואולי להציל אלפי חיים בשני הצדדים. סביר שגם חלק מהחטופים שנהרגו או נרצחו בעזה היו יכולים לחזור למשפחותיהם בחיים”.

בהמשך נשאל אלון על המתח בין שני יעדי המלחמה, השמדת חמאס והשבת החטופים. הוא אישר כי היה ביניהם מתח משמעותי, אך טען שבמבחן התוצאה ההישגים האסטרטגיים שהושגו לאחר שנתיים של לחימה עצימה לא היו שונים מהותית מאלה שניתן היה להשיג מוקדם יותר.

לדבריו, ההסכם שהושג באוקטובר 2025 היה אמנם טוב במעט מהסדר שניתן היה להשיג כמה חודשים קודם לכן, אך לא מבחינה אסטרטגית. הוא ציין כי גם לאחר המלחמה חמאס נותר בשלטון וממשיך לשלוט באוכלוסייה בעזה, אף שאינו שולט ביותר ממחצית משטח הרצועה.

בחלק אחר של הדיון התייחס אלון למחדל 7 באוקטובר ולתפקוד ההנהגה במהלך המלחמה: “ב-7 באוקטובר היה כמובן כישלון מודיעיני וצבאי חמור, לצד תפיסה מוטעית וקטסטרופלית של הדרג המדיני”, אמר.

לדבריו, דווקא בזמן שהממשלה התקשתה לנהל את המלחמה, בלטו בחברה הישראלית היוזמה, הסולידריות והערבות ההדדית. הוא סיפר כי המפגש עם הציבור ועם אלפי הישראלים שפעלו למען החטופים ומשפחותיהם העניק לו כוח אישי בתקופה הקשה שבה עמד בראש המערך.

אולם את הדברים החיוביים שראה בחברה הישראלית הציב אלון מול ביקורת נוקבת על המנהיגות: “ישראל זקוקה למנהיגות שלוקחת אחריות כפי שהיא ומציעה תקווה. לא מנהיגות שנשענת על סיסמאות כמו ‘ניצחון מוחלט’, אלא מנהיגות שמציגה תוכניות מציאותיות ומאוזנות להתמודדות עם האתגרים הביטחוניים, הכלכליים והחברתיים שלנו”.

אלון הוסיף כי למרות גילויי הקיצוניות בחברה הישראלית, המלחמה חשפה גם כוחות אזרחיים יוצאי דופן. “אנחנו בהחלט זקוקים למנהיגות אחרת, שתיקח את האנשים הנהדרים האלה קדימה בגישה מציאותית”, אמר.

אלון התייחס גם לשינוי העמוק שחולל 7 באוקטובר ביחס הישראלי לפלסטינים ולסיכוי להסדר מדיני. לדבריו, בקרב ישראלים רבים נוצר אובדן אמון עמוק בצד הפלסטיני, בפתרון שתי המדינות ובעצם האפשרות להגיע להסכם. העובדה שמתקפת חמאס בוצעה בתוך גבולות 1967, ולא רק סביב המחלוקת על השטחים שנכבשו באותה שנה, העמיקה את התחושה שהסכסוך רחב יותר משאלת הגבולות.

הוא הוסיף כי אכזריות הטבח, תיעודו ברשתות החברתיות וחטיפת נשים, ילדים וקשישים העמיקו את הטראומה והקשו על ישראלים רבים להבחין בין חמאס לבין האוכלוסייה הפלסטינית הרחבה, ואף לגלות אמפתיה כלפי הסבל בצד השני.

גם החשיבה הביטחונית השתנתה, לדבריו. הגישה הנוכחית נשענת על יצירת אזורי חיץ לא רק בעזה, אלא גם בלבנון ובסוריה, תוך דרישה לחופש פעולה צבאי מלא, לרבות הרס נרחב של שכונות וכפרים באזורי החיץ.

עם זאת, אלון הביע תקווה כי לאחר הבחירות בישראל, המתוכננות ל-27 באוקטובר, תתגבש הבנה עמוקה יותר גם למגבלות השימוש בכוח: “אני מאמין שלאורך זמן תהיה הבנה עמוקה יותר של מגבלות הפעלת הכוח, לצד ההכרה בכך שצעדים מדיניים ופתרונות שאינם צבאיים נחוצים להתמודדות עם בעיות הביטחון הלאומי שלנו”, אמר.

לסיום הצביע אלון על האפשרויות המדיניות מול לבנון וסוריה כהזדמנות לשינוי אזורי. לדבריו, התקדמות בזירות הללו עשויה להיות הצעד הראשון בדרך ליצירת אופטימיות מחודשת ביחס לסכסוך הישראלי-ערבי הרחב.