במאמר שפורסם ביולי בכתב העת "מבט מל״מ” של המרכז למורשת המודיעין, הזהיר דני שנער, לשעבר מנהל אגף הביטחון, החירום והסייבר במשרד התחבורה, מפני האפשרות שאדם מתוך מערכת התעופה ינצל את הגישה שניתנה לו כדי לעקוף את מערכי האבטחה.
המאמר, "פיגועים בתעופה אזרחית - איום שאסור להתעלם ממנו”, פורסם לקראת עונת החופשות והגידול הצפוי בתנועת הישראלים לחו״ל. במאמר הצביע שנער על אחת מנקודות התורפה המוכרות באבטחת התעופה: האיום הפנימי. מדובר באיום מצד אדם בעל הרשאה וגישה למערכות או לאזורים רגישים, שמנצל את מעמדו כדי לפגוע במטוס או לסייע לאחרים לעשות זאת.
נוכח הארוע החמור שהתרחש השבוע בטיסת פליי דובאי לישראל, האזהרות של שנער ממחישות כי גורמי המקצוע בישראל, האמונים על תחום אבטחת הטיסות האזרחיות, היו צריכים להיות ערים גם הם לנקודות התורפה במערך האבטחה.
הדמיון בין האירוע לבין התרחיש שעליו הצביע שנער אינו בכך שמדובר בהכרח בפיגוע טרור, קביעה שטרם הוכחה, אלא בכך שהסיכון נבע, לכאורה, מתוך המערכת עצמה: מאדם שהיה חלק מצוות המטוס והחזיק בגישה ישירה לתא הטייס ולמערכות המטוס.
במאמרו מתייחס שנער למה שהוא מכנה "מהימנות מורשה גישה לאזורים מוגבלים - 'הסוס הטרויאני'”. לדבריו, בעוד שנוסע רגיל עובר בידוק ביטחוני לפני העלייה למטוס, עובד של שדה תעופה או גורם אחר המורשה להיכנס לאזורים מוגבלים יכול להימצא בצד השני של מערך האבטחה. אם אדם כזה הופך לגורם עוין, הוא עשוי לנצל את ההרשאות שלו כדי לעקוף מנגנוני הגנה. "האיום הפנימי הינו נקודת תורפה משמעותית”, כתב שנער. "די בעובד רדיקלי אחד, כדי לעקוף את כל מערך האבטחה ולסייע בהחדרת חומרים אסורים לאזורים מוגבלים”.
הוא מביא במאמר כמה דוגמאות לאיום מסוג זה. בין היתר הוא מזכיר עובד אבטחה בנמל התעופה הית'רו שנחשד בסיוע למזימת טרור ב-2006, עובד של בריטיש איירווייז שהורשע ב-2011 בתכנון פעילות טרור, וכן את פיגוע במטוס דאלו איירליינס ב-2016, שבו הוחדר מטען חבלה למטוס שהמריא ממוגדישו.
הבעיה, לפי שנער, אינה מסתיימת בבדיקת הרקע שנעשית לעובד לפני העסקתו. הוא מציין כי אנשים עלולים להשתנות במהלך תקופת עבודתם, וכי בדיקות חוזרות של עובדים נתקלות במגבלות משפטיות, אתיות ומעשיות. לדבריו, אין למעשה תקן אחיד המגדיר את מדדי בדיקות הרקע, איכותן ותדירותן לעובדים המועסקים באזורים הסטריליים של שדות התעופה.
המאמר מתמקד בעיקר בפוטנציאל לטרור תעופתי שקיים בשדות תעופה קטנים ופריפריאליים בחו״ל, שבהם, לדברי המחבר, קיימים לעיתים פערים טכנולוגיים וארגוניים לעומת נמלי התעופה הגדולים.
הוא ציין כי אין בידיו מידע מודיעיני קונקרטי או מידע אחר המצביע על רמת סיכון גבוהה הנשקפת לתעופה האזרחית הזרה הטסה לישראל. לדבריו מדובר בהערכת סיכון המבוססת בין היתר על זמינות חומרי נפץ, הידע שנצבר בקרב ארגוני טרור והמודעות למגבלות של שיטות הבידוק. בסיום המאמר קרא שנער לגורמי הביטחון בישראל לבחון באופן אקטיבי את רמת האבטחה בשדות התעופה שמהם ממריאות טיסות לישראל, לזהות פערים ולדרוש את תיקונם.