יום השנה לטבח 7 באוקטובר מתקרב, ובקרב משפחות שכולות ממשיכה הדרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית. שלי משל-יוגב, אמה של ליבי כהן מגורי שנרצחה במסיבת הנובה בטבח 7 באוקטובר, סיפרה בראיון ל-103FM על הימים שלפני יום השנה, על האזכרה שהיא נאלצת לארגן לבתה זו השנה השלישית ועל החיים לצד האובדן.
"הימים קשים כי 7 באוקטובר מציף את הכאב עוד יותר. השגרה בדרך כלל שואבת. אתמול תפסתי את הראש ואמרתי שאני מארגנת אירוע לילדה מתה", סיפרה. "זו אזכרה, יגיעו לכאן מאות אנשים, צריך שיהיו אבטיח, ענבים, פיצוחים. במקום לארגן יום הולדת, מסיבת הפתעה, אני מארגנת אזכרה לילדה שאיננה. שלוש שנים כבר עברו, ומלווה אותי פחד גדול מאוד מההבנה שככה זה הולך להיות תמיד".
"אני כל בוקר מתעוררת, ובדמדומים האלה שאתה חצי ישן וחצי ער, כל בוקר אני מרגישה שליבי מתה. ככה אני מתעוררת במשך שלוש שנים. כל בוקר, בשנייה, עולה הדופק, אני אומרת שהיא מתה ומתחילה להתעורר. ההבנה שזה הולך להיות ככה לתמיד היא הבנה קשה".
משל-יוגב סיפרה כי בתחילה ניסתה להתמודד עם האובדן באמצעות זיכרונות מהטיול הארוך של בתה בדרום אמריקה. "ליבי עשתה טיול גדול, שבעה חודשים הייתה בדרום אמריקה והבית ככה מתרוקן. אני זוכרת שעשיתי לעצמי פסיכולוגיה בשקל ואמרתי שהיא לא הייתה שבעה חודשים בבית, אז עכשיו היא לא תהיה שבעה חודשים. עברו שבעה חודשים, אמרתי: תחזיקי מעמד עוד חודש, מה אם היא הייתה מטיילת שמונה חודשים? ככה הצלחתי למשוך, עד שהיה פה איזה משבר שבו הבנתי שהיא לא חוזרת".
"כל מה שאנחנו רוצים זה לספר, שלא ישכחו. זו המטרה המרכזית"

"כל מי שהיה בהנהגה לא יכול להישאר"
לדבריה, התחושה הזו מלווה אותה גם ברגעים הקטנים: "אם יש מישהו שצריך להגיע הביתה והדלת נפתחת, יש איזו מאית שנייה של מחשבה - מי זאת? אולי יש פה הפתעה מטורפת והיא חזרה בהפתעה מדרום אמריקה. ההבנה שככה אתה חי על הקצה כל הזמן, עם ההבנה הזו מחדש ועם הרצון הזה שהיא תפתיע ותחזור, וזה לא ייגמר - זה מה ש-7 באוקטובר הציף".
בהמשך התייחסה משל-יוגב ליוזמה של משפחות נפגעי 7 באוקטובר להקים סוכה משותפת. "בסוכת המחדל אני פוגשת את המיליציה שלנו. מגיעות משפחות של שורדי שבי, משפחות שכולות, משפחות של חטופים שחזרו או שנרצחו. כל מה שאנחנו רוצים זה לספר, שלא ישכחו. זו המטרה המרכזית".
לדבריה, "דעתנו היא שכל מי שהנהיג את המדינה ונגע מדינית או ביטחונית ב-7 באוקטובר לא ראוי שימשיך להיות בחיים הציבוריים שלנו. אני לא מצליחה להבין איך יש מישהו שלא חושב ככה".
משל-יוגב התייחסה גם לדיווחים על התרעות שהועברו לראש הממשלה בנימין נתניהו לפני הטבח, ותקפה אותו בחריפות. "אני לא יכולה להגדיר את מידת התסכול. עוד שנייה המוח מתפוצץ בתוך הקרקפת. שלוש שנים מאכילים אותנו בשאלה אם העירו אותו ב-7 באוקטובר או לא. הוא העז לרמוז שאם היו מעירים אותו, הכול היה נראה אחרת, שהוא היה מקפיץ את כל חיל האוויר".
לדבריה, "השאלה היא לא האם העירו אותו או לא העירו אותו. השאלה היא האם ישנו טרום 7 באוקטובר? אנחנו ישנו". בהמשך מנתה משל-יוגב שורה של התרעות שלטענתה הועברו לנתניהו לפני המתקפה.
על האפשרות שנתניהו ימשיך לכהן בתפקידו לאחר הבחירות אמרה: "זו שאלה שגורמת לי לתגובה פיזיולוגית אמיתית. זה לא שלי מול בנימין נתניהו, זה לא אני מולו, וזה רחוק מלהיות עניין פוליטי. כל מי שהיה בהנהגה לא יכול להישאר".
"בדיוק כמו שהרצי הלוי, רונן בר, חליווה וכל רשימת האלופים שהיו אחראים לביטחון שלנו לא נשארו בתפקידם, לא ראוי שגם ההנהגה המדינית תישאר בהנהגה", הוסיפה. "הם לא נתנו לנו ביטחון. איך הם יכולים להמשיך להנהיג אותנו?"', חתמה.