פעם ראשונה מאז שחרורו מהשבי, עמרי מירן חזר היום (רביעי) לקיבוץ נחל עוז - המקום ממנו נחטף ב-7 באוקטובר. אישתו, לישי מירן תיארה בפוסט על הרגע שבו עבר שוב בשבילי הבית ההרוס: "הרגשתי שאם אתחיל לשפץ לפני שעמרי יחזור, זו תהיה השלמה עם מה שקרה. היום, כשהוא כאן, הבית שוב מרגיש כמו בית".
768 ימים אחרי היום שבו נחטף מקיבוץ נחל עוז, עמרי מירן חזר הביתה. לראשונה מאז שחרורו מהשבי, הוא דרך שוב בשבילי הקיבוץ, חייך, צחק, וניסה לעכל את המציאות החדשה.
"אני משפשפת את העיניים ועדיין מנסה לעכל שזה אמיתי", כתבה אישתו. "בפעם האחרונה שעמרי היה פה - זה היה היום האפל בחייו, בחיים של כולנו. מאז ה־7 באוקטובר ועד ששוחרר, הגעתי לכאן כל פעם שרציתי להרגיש קרובה אליו".
לישי סיפרה כי במשך שנתיים הבית נותר כפי שהיה באותו בוקר נורא: "לא הייתי מסוגלת להתחיל לשפץ. הרגשתי שזה לא נכון להתחיל בתיקון לפני שהמשימה שלנו תושלם. אז במשך שנתיים נשארו כדורים בקירות, רסיסי זכוכית על הרצפה, כביסה שלא קיפלתי ומשחקים של רוני ועלמא שהתכסו באבק".
היום, כשעמרי חזר לראשונה לקיבוץ, הבית שוב הרגיש כמו בית. "הזיכרונות של בכי ואזעקות התחילו להתחלף בחיוכים ומחשבות על העתיד. אנחנו יודעים שיש עוד דרך ארוכה מאוד - אבל אנחנו על המסלול", כתבה.
בסיום הפוסט הזכירה את משפחות החטופים שעדיין ממתינות לשוב ליקיריהן: "כדי לבנות את העתיד, צריך קודם לסגור את העבר. אנחנו חושבים על משפחות גודארד, אור, גואילי ורינטלאק, שמחכות לסגירת המעגל שלהן. חייבים שהיקירים שלהן יחזרו כבר. השיקום שלהן הוא השיקום של כולנו".