בלילה שבין חמישי לשישי, 12-13 ביוני, נשמעה התראת פיקוד העורף בפעם הראשונה במערכה מול איראן. התעוררנו ולא הבנו מה קורה, יצאנו לחדר המדרגות וקראנו כי צה"ל תקף באיראן. הבנתי כבר שמתחיל משהו גדול, ובבוקר של שישי התפננו כל השותפים מהדירה. הבנו שחדר המדרגות לא יספיק במקרה הזה, המקלט הקרוב ביותר נמצא חמישה בלוקים מהבניין שלנו, ולא הגיוני להישאר. ארזנו תיקים לבערך שבוע, חשבנו שזה העניינים יירגעו עד אז, וחזרנו כל אחד למשפחה שלו.
ביום ראשון שלאחר מכן, סביב השעה 4:30 לפנות בוקר, נשמעה אזעקה. כמה דקות לאחר מכן, בעודי במרחב המוגן, חבר שגר איתי באותו האזור בתל אביב מחייג אליי ושואל אם שמעתי שפגע טיל בפינת פינסקר/אלנבי. הייתי בשוק, ומאותו רגע לא הצלחנו לחזור לישון. השותפים שלי נסעו על הבוקר לראות מה הנזק - אני לא הצלחתי לתפקד כל כך, וגם הייתי רחוק אז נשארתי בצפון והייתי מחובר לעדכונים.
הבנו שהכל הלך וצריך למצוא פתרונות.
אהיה כנה ואגיד שהטיפול הראשוני היה יותר ממצוין בתחושה שלי. העירייה פתחה חפ"ק ממש צמוד לפגיעה ברחוב ונתנה מענה איכותי מאוד. הגעתי לשם, נתתי פרטים ו10 דקות אחרי שלחו אותי למלון בו אני שוהה עד כתיבת שורות אלה, כבר מעל חודש. מילאתי טפסים לטובת פיצויים ממס רכוש, בנוסף, בהתחלה הם היו מגיעים הרבה אלינו למלון בשביל לעזור ולתת מענה למפונים. זה מעט דעך עם הזמן, כמו כל דבר.
במלון דואגים לנו ביד רמה ומתייחסים אלינו כמו אל כל אורח שמגיע למלון - ומעבר. שמו לנו עמדת כביסה, קיבלנו אישור להכניס אורחים, מעבר לכך שיש לנו שלוש ארוחות מושקעות מאוד ביום. באמת שאין לי מילה אחת להתלונן על המלון.
עבר הזמן, והשאלות החלו לעלות. התחלתי לחפש דירה, אבל זה לא פשוט כרגע, בטח גם שאין לי ציוד בכלל כי הכל נהרס בפגיעה. קיבלתי הודעה כי היציאה מהמלון תהיה ב-1 באוגוסט, אלא אם כן יעדכנו אותי אחרת, ונפתחה בפניי האפשרות לבקש הארכת שהות במלון. כך עשיתי, טרם קיבלתי תשובה.
לאחרונה החלו להגיע ידיעות ממפונים שאמרו שבקרוב יפנו אותנו מהמלון. בגלל שהבניין שלי אינו ראוי למגורים והוחלט שהוא מיועד להריסה, בעל הדירה ביטל לנו את החוזה. מסתבר שזה יצר לנו בעיה כי העירייה לא לוקחת עלינו אחריות עכשיו, ויכול להיות שמי שרק נהרסו לו חלונות, ונשאר לו החוזה, קיבל יותר זמן שהיה במלון ממני, שנהרס לי הבניין לגמרי והושמד לי כל הרכוש. נשמע לי קצת הזוי.
כרגע אני מחפש דירה, בתקווה שלא יעיפו אותי מהמלון ויהיה לי באמת זמן למצוא. אני אודה שלקח לי קצת זמן להתחיל לחפש כי הייתי צריך לצאת מהשוק, מה גם שהתסכול גבר עליי כי עברתי דירה רק לא מזמן, ולמעשה גרנו בדירה שנפגעה פחות מחודשיים.
המחירים משוגעים כי בעלי הדירה מנצלים את הביקוש, והלחץ בשיאו כי אני לא יודע מה יהיה מחר. אני משתדל לשמור על שגרה וראש מורם אבל הדאגה לא עוצרת, וכל בוקר אני מקווה שאקבל איזו בשורה שתעשה לי יותר קל ונעים בתקופה הזאת - לא יודע איזו בשורה, אבל כשהיא תגיע אני אדע. ובעיקר - משתדל להמשיך לשמוח ולומר לעצמי שכל מה שהלך יחזור, ואפילו יותר.