נולדתי לפני כמאה שנה בחבל טרנסילבניה שבהונגריה.
אירועי הימים האחרונים, ההתקפה הברברית של ארגון הטרור "חמאס" נגד אוכלוסייה שלווה בשבת ובחג, ללא אבחנה בין קשישים, אמהות שמגינות על ילדיהם, תינוקות שהרגו הרוצחים בחדריהם או במיטותיהם - מזכירה לי את העבר הנורא.
היא מחזירה אותי להיסטוריה הטרגית שחוויתי לפני 80 שנה בתקופת השואה; כשהיינו חסרי אונים, בחודש יוני 1943. את "חוק היהודים" שבעקבותיו התחוללו פרעות בבני עמי, ולבסוף ריכוזם בגטאות ושליחתם למחנות ההשמדה.
אבל היום, בארץ היפה שלנו, אנחנו לא חסרי אונים. לא ולא. יש לנו עם חזק ובריא, את צה"ל, אחד מהצבאות החזקים בעולם, שיבצע את תפקידו עד למיגור הרוע מסביבנו - מבלי להתחשב ביפי הנפש בכל מקום שיהיו.
מפקדים וחיילים יקרים, זה מה שמצפות מכם האמהות, האבות והילדים עם עיניהם הבורקות. שתחזרו אלינו בשלום, ובעטרת ניצחון.
שלכם,
יוסף אפרת, ניצול השואה.