ב-1925 הוקמה המפלגה הרוויזיניסטית, וב-1937 הוקם האצ"ל, הארגון הצבאי של התנועה. מנהיגה של האצ"ל, מנחם בגין, הקים ב-1948 את תנועת "חירות" ועמד בראשה. ב-1949 הצטרפה המפלגה הרוויזיוניסטית לחירות.
התנועה דגלה במספר עקרונות:
א. שחרור המולדת כולה, ריכוז האומה, קיום ריבונותה ופיתוח ייחודה התרבותי. השקפת העולם שלה מבוססת על: חרות היחיד, צדק חברתי ועליונות המשפט.
ב. השרשת ערכיה הנצחיים של תורת ישראל בחיי האומה.
ג. שלילת כל צורה של משטר טוטליטרי, פשיסטי או קומוניסטי ומלחמה נגד כל ניסיון להטיל טוטליטריות משקית או מדינית על העם והמדינה.
ד. משטר דמוקרטי בישראל: ממשלת העם על ידי העם למען העם; הבטחת זכויות האדם והאזרח לחופש מצפונו ונגד כל הפליה על רקע עדתי, מעמדי או מפלגתי.
בבחירות לכנסת הראשונה בינואר 1949 קיבלה חירות 14 מנדטים. בבחירות לכנסת ה-2 ביולי 1951 קיבלה חירות 8 מנדטים. בתקופה זו הובילה מאבק בהסכם השילומים שנחתם בין מערב גרמניה לניצולי השואה בספטמבר 1952.
בתקופת שלטונו של בן-גוריון נחשבה חירות למפלגה "מוקצה". בן-גוריון סירב לקרוא למנחם בגין בשמו ונהג לכנותו "חבר הכנסת שיושב לימינו של מר בדר". כמו כן טבע את הסיסמא "ממשלה בלי מק"י ובלי חירות".