הטלפון של תאיר ראדה הושב היום (שני) לאמה, אילנה. "שוב ושוב אני מתקשרת לטלפון הנייד של תאיר ואין מענה", אמרה אילנה.
אילנה המשיכה ואמרה כי "עוד חמש דקות ועוד עשר וכלום - תאיר לא עונה. קודם לכן זה לא קרה מעולם וגם אם לא ענתה מיד, דקות בודדות אחר כך חזרה אליי. אפילו באמצע שיעור, בלחש הבינה עד כמה אני דואגת לשלומה. רק כמה חודשים קודם לכן שמוליק קנה לתאיר את מכשיר הטלפון הנייד. יותר משתאיר הייתה זקוקה לטלפון הזה אנחנו כמשפחה נעזרנו בו לעקוב אחר שגרת היום יום העמוסה כל כך וידענו בכל רגע היכן היא נמצאת".
"בהתחלה הפרקליטות, שעמדה על רגליה האחוריות בסירובה להשיב לי את המכשיר, הודתה, כי הוא אבד", אמרה אילנה. "למרות, שטענה שהטלפון הנייד מצוי בחזקתה כנדרש (חוק הארכיונים) נאלצה להודות, גם לאחר שביקשה ארכה להמשיך בחיפוש, כי נעלמו עקבותיו".
"זמן קצר אחר כך הגיע קצין משטרה עם טיפה 'מוטיבציה' לתחנה בקצרין ולאחר חיפוש מצא את הטלפון הנייד זרוק מאחורי אסלה באחד המחסנים. הזלזול והביזוי האלה לא היו מקריים, אלא המשך ליחס משפיל ומתנשא של מי שאמון על אכיפת החוק".
ראדה המשיכה: "מי שאמור היה לשמור על הראיה הזאת פגע בה. במהלך העתקת המכשיר, כפי שפסק בית המשפט המחוזי בנצרת, התברר כי הקורוזיה שנוצרה על המגעים לא מאפשרת להעתיקו".
"ואתמול, 15 שנים ויותר אחרי, הגיע עו"ד מרדכי טימסית למשרדי הפרקליטות בתל אביב לאחר שהפרקליטות הסכימה סוף סוף להשיב אלי את הזיכרון האחרון מתאיר ואני כל כך מתגעגעת".