"ציונים, שורשיים ואוהבי ישראל": קהילת יוצאי איראן נחלצת להגן על תדמית העדה

עמרני מכיר אישית את האנשים שנעצרו - ועומד על דעתו שהם "באמת לא ידעו מה הם עושים". "אחת מהם נהגה לבוא אלינו הביתה הרבה. הם מאוד ציונים ואוהבים את ישראל", הוסיף. "יכול להיות שאיימו על המשפחה שלהם שעדיין באיראן, יכול להיות שהאיראני יצר עם הנשים קשרים רומנטיים, צילם אותן וסחט אותן. משהו אילץ אותן לעשות את זה. אולי הן צילמו פה ושם, אבל הן לא ידעו שזה ריגול", קבע.

לדבריו, בקהילה מכירים את הפרשה כבר חודשים. "הם נעלמו, עצרו אותם אבל לא הודיעו לאף אחד ואנחנו חיפשנו אותם", סיפר. "לאט לאט עלינו על הסיפור הזה. היו כאלה שנעצרו ושוחררו ולא הוגש כנגדם כתב אישום. היו קרובים שדיברו. גם עכשיו נדבר על זה בצנעה בגלל הרגישות".

פעיל המודיעין האיראני, שכינה עצמו ראמבוד נמדר פנה גם לאשתו של עמרני. "היא ואני מכירים את האיראנים טוב מאוד, והיא חסמה אותו מיד", אמר. "כשאנחנו מגלים שמישהו מנסה להוציא מאיתנו מידע, או כאשר משהו מתחיל להישמע מוזר, אז מיד חוסמים". עמרני אף מגדיל לעשות, ובתוכניות שלו ברדיו מזהיר את מאזיניו שלא יהיו בקשר עם איראנים זרים, "כי האיראנים מאוד חכמים ויודעים איך לנצל כל דבר, ואיך לשחק ברגשות של אנשים. הם מומחים לדברים כאלה".

הוא הוסיף כי הוא משתדל להיזהר גם בנסיעות לחו"ל. "כשהייתי בטורקיה וביוון, לא נפגשתי עם אף אחד שהכרתי דרך הרדיו ולא אמרתי שאני מבקר שם. אף אחד לא ידע שאני מגיע". כך, הוא גם ממליץ לחבריו. "אני לא בוטח באיראנים האלה. פחדתי שיחטפו אותי. היו מקרים כאלה. פעם הוציאו להורג כתב. אני מאמין שאחרי הפרשה הזו אנשים יפחדו ויזהרו הרבה יותר".

יו"ר ארגון הגג של יוצאי איראן בישראל, ציון חסיד בן ה-81, עלה ארצה בגיל 20 לאחר שנולד וגדל באספהאן. "האיראנים הם תחמנים, השקרנים הכי גדולים בעולם, מפתים את האנשים ובאיזושהי צורה מדברים איתם בתחכום שלהם ומפילים אותם בפח", אמר, וקבע כי אין שום דבר בטענות נגד הנאשמים. "האיראנים, בתחכום שלהם ובממזריות שלהם, עשו כל מאמץ בעולם וכנראה שמישהו רימה אותם".

הוא ביקש להדגיש כי "יהודי איראן באמת ובאמונה שומרי ארץ ישראל ולא עושים דברים כאלה. אני לא מאמין שהם עשו כלום. בטח לא דברים חשובים". חסיד אינו סבור שלפרשה תהיה השפעה על תדמית הקהילה שהוא עומד בראשה, מכיוון ש"כולם יודעים שאנחנו ציונים". עם זאת, הוסיף שבקהילה מופתעים ושהם צפויים לנקוט צעדים. "האמת היא שאנחנו לא חשבנו שדבר כזה עלול לקרות ולכן בכנסים ובאירועים שלנו אף פעם לא דיברנו על זה", אמר. "אנחנו לא האמנו שזה יכול להתרחש".

אשת יחסי הציבור, דניאלה רייבנבך, בת 54, מגדירה את הפרשה כ"הזויה". רייבנבך היא בת למשפחת חקשורי הענפה. היא גדלה במושב שדה אליעזר שבצפון, ויש לה קרובים בעיר יזד באיראן, שעימם אבד הקשר. "מהיכרותי עם העדה השורשית הזו, זה ממש לא מתאים. מדובר באנשים מאד ציונים ומאוד נאמנים", העידה. "בחיים לא הכרתי בקהילה אנשים שבגדו. זה כמו לבגוד במשפחה ואין דבר כזה בתרבות שלנו. ההיפך, כמה יהודים איראנים הפכו כאן לבכירים בצבא, במשטרה, במערכת הבטחון, בממשלה ובחברה הישראלית בכלל. כמה מאמצים הם עשו כדי להגיע לישראל, ועד היום אם צריך להתייצב לדגל אז אנחנו תמיד שם". בין יוצאי הקהילה האיראנית הבולטים בישראל נמנים משפחת בנאי, אייבי נתן, דן חלוץ, שאול מופז, הזמרת ריטה וחבר הכנסת מיכאל בן ארי.

"שמעתי את זה ברדיו והייתי חייבת להגביר כדי לשמוע היטב ולהבין, בטוחה שזה לא יכול להיות, שיש איזו טעות, שיבדקו וייראו ששגו. זה עורר בי משהו מאוד לא נעים, לא מתאים ולא ראוי", הוסיפה רייבנבך. "גם אצלנו בבית, כל האחים שלי וכל הילדים שלהם, כולם שירתו בצה"ל ובתפקידים קרביים. גדלנו בקו העימות, עם הבית והחקלאות תחת איום הקטיושות, ואצל אבא שלי אף פעם לא היו מחשבות לזוז משם", סיפרה. "צריך לזכור שמדובר בקהילה מאוד גדולה ובכל מקום תמיד יש עשבים שוטים. קהילה ש-99% ממנה לא כאלה לא צריכה לקחת אחריות על הדבר המגעיל הזה".

"זו מכה. זה פוגע בנו מאד ומבייש את העדה. אין דברים כאלה אצלנו", מדגיש יונתן דניאלי, בן דודה של רייבנבך. הוא מציין שזהו שם המשפחה שלהם כבר 170 שנה, עוד מאיראן. "זה לא מאפיין את העדה בכלל", הוא אומר, "ומצער מאוד לשמוע את זה. דבר כזה אינו בגדר 'מכה קלה בכנף', אלא ממש פגיעה בלב. הפרסים הם אנשים כאלה ציונים, שבניגוד ליוצאי מדינות מוסלמיות אחרים, רבים מהם עזבו עושר ועסקים משגשגים ועלו לדלות בישראל כדי לגאול את הארץ".

דניאלי הוא דובר פרסית כשפת אם ששירת 12 שנה במערכת הביטחון עד שנפצע בהיתקלות ויצא לפנסיה מוקדמת. "רבים מבני העדה משרתים גם במודיעין ולוקחים חלק במערכה השקטה נגד איראן", הוא מדגיש. "לדעתי כולם מבינים את זה ויודעים כמה הם שורשיים. אנשים יבינו שזה לא מאפיין את העדה שכולה ערכים וכבוד למדינה, והפרשה הזו תהיה לאבק דרכים שישקע".

על מפגשים עם איראנים בחו"ל שבשל הפרסית השוטפת שלו לא מזהים שהוא ישראלי, הוא מספר: "אחרי שאני אומר להם את זה, הצעירים מסתקרנים. רבים מהם מעריצים אותנו, אבל מבוגרים יותר נתונים בפחד מוות ופשוט מסתלקים, מפחדים שמישהו תיעד, מבקשים למחוק תמונות אם מישהו צילם אותנו ביחד".

"ברור שהתחושה לא נעימה וכמובן שיש קצת חשש שהפרשה תדבק ביוצאי איראן, בעיקר במי שעלו בבגרותם", אומרת ריקי נוריאל בת 66, גננת בפנסיה שמשפחתה עלתה מהעיר בורג'רד באיראן בשנת 1951. "בארץ כמו בארץ, הורסים תדמית בקלות לכל קבוצה אתנית", היא מוסיפה, "אין לי מושג מה האנשים האלה עברו אבל יש לי הרגשה שאדם רציונלי היה מבין שמשהו לא כשורה".