ריאות ירוקות מחוץ לעיר או שמירה על שטחים קרוב לבית? השריפה השקטה של הרי ירושלים

בלהבות שפרצו בהרי ירושלים, מיליוני עצים ואלפי חיות נשרפו, והותירו את הגבעות הירוקות שחורות. למרבה המזל לא היו נפגעים בנפש, אך נגרם נזק גדול לבתים ביישובים רמת רזיאל וגבעת יערים. לפי קק"ל, כ-12 אלף דונם עלו באש והממשלה הודיעה על הקצאת תקציב של 60 מיליון שקלים, אך ייקח ליערות עשרות שנים להשתקם באופן מלא.

עצים שרופים ולהבות ענק מצטלמים היטב, והתקשורת סיקרה כמובן בהרחבה את השריפה, שהייתה מהגדולות שהיו באזור בשנים האחרונות. אך בזמן שהציבור והממשלה מזדעזעים מהתמונות של גדמי עצים שחורים וחיות שרופות, השטחים הירוקים בירושלים ומסביב לה נמצאים תחת איום לא פחות חמור - תכניות בנייה. מיער מיר בצפון העיר, לגבעת מצפתל בדרום, מהכפר ההיסטורי ליפתא לוואדיות היורדים מקריית יובל, עשרות דונמים של שטחים ירוקים המהווים בית לחיות בר וציפורים, עלולים להפוך בשנים הקרובות לאתרי בנייה, והתושבים יוצאים למאבק.

היסטורית, הבריטים עיצבו בתקופת המנדט את האופי הירוק של ירושלים, בזכות העקרון התכנוני שהם קבעו בתכניות בניין עיר, לפיו הבנייה בשכונות החדשות, מחוץ לעיר העתיקה, תיעשה על הרכסים, והעמקים הוגדרו כשטחים ירוקים שנועדו להיות פארקים ציבוריים. כך עוצבו השכונות ההיסטוריות רחביה, בית הכרם ותלפיות. העקרון הזה נמשך גם כשהקימו את השכונות הגדולות לאחר מלחמת ששת הימים - פסגת זאב, רמות, גילה והר חומה.

כשתכננו את ירושלים בתקופת המנדט הבריטי, אוכלוסיית העיר מנתה כ-150 אלף איש. כיום הבירה היא העיר הגדולה ביותר בישראל, עם קרוב למיליון תושבים וסובלת ממצוקת דיור. מחירי הדיור הגבוהים הם הסיבה הבולטת להגירה השלילית מירושלים, והצורך בדירות חדשות הוא אקוטי.

זו הסיבה שאין מגרש פנוי בירושלים שאין לגביו תכניות בנייה. בגלל סיבות פוליטיות, בעשורים האחרונים הייתה הקפאה שקטה בירושלים, והיה קושי לאשר תכניות בניה גדולות מעבר לקו הירוק. מאותה סיבה הכיוון להתרחבות של העיר, היא לכיוון מערב - שם נמצא יער ירושלים. ביער, שהוקם בשנות השישים של המאה הקודמת, ניטעו כמיליון עצים, והוא כלל כ-4,000 דונם. במהלך השנים שטח היער צומצם בשני שליש בגלל התרחבות השכונות הסמוכות, והשטח עומד כיום על כ-1,200 דונם. אך גם על השטח שנותר יש תכניות בניה חדשות.

בסוף שנות התשעים יזם ראש העיר אהוד אולמרט, את תכנית ספדיה - תכנית בנייה של כ-20 אלף יחידות דיור במערב ירושלים, בין היתר ברכס לבן, הר חרת ומצפה נפתוח. החברה להגנת הטבע וארגונים נוספים הובילו מאבק נחוש נגד התכנית, בטענה שהיא תחליש את מרכז העיר בגלל עידוד הבנייה הפרברית, וכי יש בירושלים מספיק עתודות בנייה בתוך העיר שלא יחייבו פגיעה בשטחים פתוחים. בתקופת ראש העיר הבא אורי לופוליאנסקי בוטלה התכנית.

בשנים האחרונות תכנית ספדיה הגדולה חזרה לשולחן הדיון בדמות שש תכניות בנייה שונות בהרי ירושלים - תכנית רכס לבן, תכנית הבנייה מצפה נפתוח, שכונת סובב הדסה, שכונת הר חרט ובהם כביש עין חמד שכולל הפרדה מפלסית בצומת אורה. החברה להגנת הטבע הובילה הקמת קואליציית ארגונים שנאבקת נגד תכניות הבנייה בהרי ירושלים, מאבק שקיבל רוח גבית מאלפי צעירים שיצאו להיאבק נגד תכנית הבניה רכס לבן שעלולה לפגוע במעיין עין לבן הפופולרי.

ככל שאוכלוסיית ירושלים גדלה, כך השכונות התפשטו לעבר הוואדיות, ויזמי בנייה מבקשים לבנות בעמקים. תכנית כזו הייתה אמורה להתממש בעמק הצבאים, בו הייתה עתידה לקום שכונה חדשה, אך בזכות מאבק תושבים נחוש העמק הוגדר כפארק טבע עירוני הגדול בישראל. העמק הפך לאחד המקומות האהובים על תושבי ירושלים, אוכלוסיית הצבאים בו שוקמה, והוא שימש דוגמה לפארק נוסף שהוקם בשכונת פסגת זאב - נחל זמרי. בנוסף, עיריית ירושלים ערכה תכנית מתאר לאתרי טבע עירוניים הראשונה מסוגה בישראל, הכוללת אתרי טבע ידועים כמו חורשת הירח, אגן נחל רפאים, בריכת ממילא, נחל עין כרם ועוד - הפרוסים על שטחים בגודל של מעל 50 אלף דונם.

אבל על כל הצלחה כזו יש תכניות בנייה המאיימות על השטחים הפתוחים שנותרו סמוך לשכונות הירושלמיות. יש לציין כי כמעט כל שכונה בירושלים, היא בגודל של עיר, כך שהחשיבות של שטח ירוק במרחק הליכה מהבית עבור התושבים היא עצומה.

תושבי השכונות מתגייסים למאבק מקומי על הפינה הירוקה שקרובה אליהם, אך המאבקים נותרים קטנים ומקומיים. בניגוד לקואליציית הארגונים הרחבה שהתגבשה נגד הבנייה בהרי ירושלים, התושבים בתוך העיר מתקשים לשלב כוחות. חלק מהסיבה קשורה בניגוד אינטרסים - חלק מהארגונים הירוקים שמתנגדים לבנייה בהרי ירושלים, תומכים בבנייה בתוך העיר. בתוך השכונות יש תושבים שמתנגדים לפרויקטים של פינוי בינוי שיובילו לצפיפות גדולה ועומס על התשתיות, ויזמים עשירים יעדיפו לבנות וילות יוקרתיות מאשר מגדלים מסובכים.

סיבה נוספת לבנייה בוואדיות היא התחדשות עירונית. עיריית ירושלים מקדמת בשנים האחרונות תכניות התחדשות עירונית, אך לרוב הן אינן משתלמות כלכלית ליזמים, והפתרון הוא לתת להם קרקע משלימה - הקבלן יהרוס שיכונים ישנים, יבנה בניינים חדשים וכדי שהתהליך הארוך והיקר ישתלם, הוא יפוצה בקרקעות במקום אחר עליהן ניתן יהיה לבנות פרויקטים חדשים. עבור העירייה והמנהלים הקהילתיים מדובר בפתרון שיקדם את ההתחדשות העירונית ויוביל לבניה צפופה, אך חלק גדול מהקרקעות הן שטחים ירוקים.

האם הבחירה היא בין ריאות ירוקות משמעותיות מחוץ לעיר או שמירה על שטחים ירוקים קרוב לבית? יש מי שסובר שאפשר אחרת. בחברה להגנת הטבע הכינו תכנית של עתודות קרקע בשנת 2018, עם פוטנציאל לבניית כ-75 אלף יחידות דיור, מבלי לבנות על שטחים פתוחים חדשים.

"התפיסה שלנו היא שהעיר שצריך להתכנס פנימה ולהסתמך על התחדשות עירונית ולא לפגוע בשטחים הפתוחים. זו המגמה שמוסדות תכנון הולכים אליה", מסבירה לירון דין, מתכננת של החברה להגנת הטבע וחברת הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה. "התפיסה שלנו לגבי השטחים האלו שהם צריכים להיות גן עירוני, יש פה ערך טבע מוגן, כמו מינים ש-70% מהאוכלוסיה שלה שכבר נכחדה, ובנייה תהרוס את המרחב שנותר להם. יש אתרי טבע בתוך העיר בתוך דוגמה המצפתל זה מקום מדהים ביופיו, משרת את התושבים ואפשר למצוא מקום אחר לתחנת משטרה. אנחנו רוצים שהעיר תאפשר איכות חיים טובה לאנשים שחיים בה, והשטחים האלו חיוניים. העיר הולכת ומצטופפת וככל שהיא הולך ומצטופפת השטחים האלו עוד יותר חשובים לתושבים האלו. ההתחדשות העירונית זה העתיד של ירושלים, והשטחים האלו חיוניים בשביל איכות החיים הזו. טבע במרחק הליכה מהבית".

מעיריית ירושלים נמזר בתגובה: "המדיניות העירונית היא כי הסביבה וההגנה עליה יהיו בחזית העשייה העירונית. בהתאם לכך, ראש העיר הודיע כי לא יאפשר קידום תוכניות בנייה במורדות הדסה וימנע פגיעה בעמק לבן, במעיינות ובשמורת נחל רפאים. כמו כן, העירייה הודיעה כי היא מתנגדת לבנייה במי-נפתוח (ליפתא), וכן פעלה לשמירה על גבעת מיצפתל, ברוב שטחה. העירייה אינה מקדמת תוכניות בניה במצפה נפתוח. עמדת עיריית ירושלים היא ציפוף בשטחים מופרים ובנויים. העירייה מקדמת תב"עות לשמירה על שטחים פתוחים בדומה למודל פארק הצבאים, נחל זימרי והר חומה. מדיניות העירייה בעניין פיתוח ומענה לצורך הגואה במקומות דיור היא בדרך של ציפוף באזורים המופרים, ובקרקעות התפוסות על ידי מבנים "זוללי קרקע" בדגש על התחדשות עירונית וכן בניה אינטנסיבית לגובה ועירוב שימושים על תוואי הרכבת הקלה".