נוכחותם של ישראלים המתגוררים בקפריסין שוב עלתה לכותרות השבוע על רקע מעצרו בניקוסיה של מתנקש אזרי בן 38, שעל פי החשד הסתנן לאי כדי לחסל אנשי עסקים ישראלים. החשוד לא שיתף פעולה עם חוקרי המשטרה וסירב להשיב לשאלותיהם על האירוע אליו שורבב שמו של המיליארדר הישראלי טדי שגיא ועסקי ההימורים שלו.
שגיא, שהונו הוערך ב-2019 בכ-11 מיליארד אירו, הוא אולי המפורסם ביותר מבין הישראלים שהעתיקו את מקום מגוריהם לקפריסין בשנים האחרונות. סיבת המגורים על האי דומה לזו של בעלי הון מרחבי העולם, כמו האמריקני אריק שמידט מגוגל, שנהרו לקבל אזרחות במדינה במסגרת מה שמכונה "דרכון זהב", למי שהשקיע כ-2 מיליון אירו בנדל"ן או בחברות מקומיות. תחת מדיניות זו, קפריסין העניקה יותר מ-3,000 אשרות כאלה, שהכניסו לה כ-7 מיליארד אירו בשנות המשבר הכלכלי הקשה מאז 2013, עד שתחקירים של רויטרס ואל ג'זירה הביאו לסיום התוכנית ב-1 בנובמבר 2020.
אולם רוב הישראלים אינם מגיעים לשם במסגרת תכנית זו, אלא במגוון מסלולים שמאפשר האי שממשיך לחפש השקעות זרות - כל עוד המשקיעים עצמם לא הופכים לנטל על קופת המדינה. ישנם ישראלים שמחפשים הרפתקאות בצד השני של העולם. עבור אלה, קפריסין אף פעם לא ממש הרגישה חו"ל. לאחרים, מגורים ועבודה במדינה חברת האיחוד האירופי ב-35 דקות טיסה מנתב"ג, היא כל האטרקציה.
"החוק הקפריסאי מאפשר לחברות לפרוח", מסביר עו"ד יניב הברי בעל האזרחות הכפולה, ישראלית-קפריסאית, המכהן כנציגה בקפריסין של לשכת המסחר ישראל-קפריסין, "עלויות הקמת עסק נמוכות יחסית למדינות אחרות והמס השוטף אחר כך גם הוא נמוך. מס החברות הוא 12.5%, כמחצית משיעורו בישראל. יש תשתית לעסקים, זה חו"ל שקרוב לארץ ולמי שיש דרכון אירופאי יש זכויות כמו לקפריסאי, ואם מרכז חייך בקפריסין אתה משלם מיסים כמו קפריסאי".
לדבריו, גם מי שאין לו דרכון אירופאי יכול לפנות לרשויות ולקבל אישורים. הוא טוען כי פונים אליו יותר ויותר ישראלים לעסקאות נדל"ן, בענייני הגירה, דיני עבודה וחברות. "רוב הבאים לכאן הם בעלי משפחות שמחפשות להקים חיים חדשים בקפריסין. ההרגשה שלי שהמגמה בעלייה, גם אם מדובר בעלייה מתונה". הברי, שעבר להתגורר באי בהיותו בן 10, מספר שהסיבה למשיכה למדינה היא השקט והמחירים הזולים בה. "פחות צפוף מישראל, יותר שקט, פחות יקר. הכול קרוב. לחיות על אי בים התיכון, מה רע?".
אין נתונים מדוייקים של מספר הישראלים המתגוררים בקפריסין, אולם על פי הערכה גסה מדובר בכ-4,000-5000 איש. גם למשרד החוץ בישראל אין אומדן ובכלל, גורמים ישראליים רשמיים המתבקשים להעריך את מספר המהגרים לקפריסין בשנים האחרונות, אומרים כי מדובר בתופעה זניחה יחסית, של מאות, ושהפרסומים על "גל" או "מגמה" נועדו בעיקר לשרת גורמי נדל"ן.
ואולם, אין ספק שיותר ויותר ישראלים נחשפו לקפריסין בעשור האחרון, וככל שיותר עוברים להתגורר בה, כך נחשפים אליה עוד מעגלים של מקורביהם. עדות אחת לנוכחותם הגואה של ישראלים באי הקטן היא שבעה בתי חב"ד הפעילים בה, בהם בבירה ניקוסיה, פאפוס, לרנקה, לימסול, איה נאפה ואפילו בצפון האי שנשלט על ידי טורקיה.
"לפני חמש שנים היו אולי אלף", מעריך רוני שוורץ, יליד רמת גן בן 53, שעבר לקפריסין לפני כשלוש שנים עם אשתו אורית וילדיהם בני ה-11 וה-15. הוא נחשב לבר סמכא בנושא הנוכחות הישראלית באי ותורם מעצותיו בין היתר בפורום "רילוקיישן לקפריסין" בפייסבוק, שנפתח לפני שנה וצבר כבר 2,700 חברים.
הוא מדגיש כי "רבים מהישראלים שעברו להתגורר באי הם פנסיונרים שהכנסתם מובטחת והם עושים 'ריטיירמנט', ממש כמו הבריטים בקפריסין או בדרום ספרד והאמריקנים בקוסטה ריקה ומקסיקו". לדבריו, "ברגע שאתה לא תלוי גיאוגרפית בהכנסה בארץ, למה לא לעבור ליוקר מחייה נמוך, אווירה נינוחה ושקטה המזכירה את ישראל 'של פעם' ועם מזג אויר נוח ממש כמו בארץ?".
שוורץ אומר כי בפאפוס או לרנקה דירת ארבעה חדרים בשטח של כ-100 מ"ר, בקומפלקס מגורים עם בריכת שחייה, מחירה 150-200 אלף יורו (כ-750-560 אלף שקלים). "בפחות ממחיר למשתכן בעפולה מקבלים דירה באזור יפה במתחם מטופח. יש כמובן את לימסול היקרה יותר וכמובן יש דירות יוקרה של מיליון. אבל לעומת זאת מישהי שאני מכיר גרה בבית פרטי של 3 חדרים בפרברי פאפוס, על אדמה, עם בריכת שחייה קטנה, ומוכרת אותו בכ-200 אלף אירו. לאט לאט, בכפרים קטנים על החוף בפאתי הערים, בריטים ואחרים קנו בהם וילות והפכו אותם למעין ישובים כמו כפר שמריהו ורשפון. הרבה מהישראלים גרים ביישובים כאלה, לא במרכזי הערים".
סוג שני של ישראלים שלדברי שוורץ נוכחותם פורחת בשנים האחרונות היא זו המכונה "נוודים דיגיטליים" - כאלה המסוגלים לייצר פרנסה ללא תלות במיקום גיאוגרפי. רבים מהם עושים זאת באמצעות נוכחות וירטואלית. יועצים ומדריכי קורסים באינטרנט, נותני שירותים כמו כותבי תוכן, מתרגמים, מעצבים ועוד, שממשיכים עם מה שעשו בארץ, רק משם. הסוג השלישי, לדבריו, הם ישראלים שהיו שכירים בארץ בעיקר במקצועות ההיי טק, כמו מתכנתים, שממשיכים לעשות את מה שעשו קודם, רק מרחוק, כספק לאותה חברה בה עבדו.
הסוג הרביעי הם ישראלים המחזיקים דרכונים אירופאים. אלה מגיעים לעבוד בחברות קפריסאיות, למשל בבנקאות, בהיי טק ובמלונאות. אולם לדברי שוורץ, "הקבוצה הזו לא חווה שינויים דמוגרפיים ניכרים, כי באופן כללי אין הרבה הצעות עבודה אטרקטיביות לישראלים בשוק הקפריסאי, ולישראלי שאין לו אזרחות אירופאית לא קל לקבל אישור עבודה, אלא אם כן זה משהו מאוד ספציפי".
הוא מסביר כי גם אם לישראלי יש דרכון אירופאי, עדיין הוא עשוי לחוות קשיים ללא ידיעת השפה היוונית. "אתה יכול לחיות פה עם אנגלית אבל בשביל לעבוד בחברה קפריסאית אתה צריך גם שליטה ביוונית". בין מחזיקי הדרכון האירופאי יש מי שמוצאים עבודה במלונאות הנוגעת לאירוח תיירים מישראל, לכשרות, למסעדות וכו'. כמו כן, יש כאלה שפותחים עסק קטן כמו בית קפה או דירה שהסבו ל-Airbnb.
"בדיקת קורונה עולה עכשיו יותר מטיסה לארץ"
חלק מהקושי לאמוד את היקף הנוכחות הישראלית הוא עצם העובדה שרבים מהישראלים נמצאים "על הקו", כלומר כאלה שרכשו בית באי, ומחלקים את זמנם בין ישראל לאי השכן. קפריסין מעודדת השקעות בה באמצעות מתן הקלות שונות ויצירתיות, אחת מהן למשל, היא פטור מארנונה לאזרחים זרים שהבית שלהם עומד ריק. "יש פה כאלה שיושבים על אשרת שהייה שמתאימה לפנסיונרים, מבלי לעבוד. צריך להראות שהכנסתך מובטחת ואתה רק רוצה לחיות שם, ואם במקרה אתה יושב עם הלפטופ בבית קפה וכותב מאמרים שאתה שולח לחו"ל אז זה לא ממש מעניין את הרשויות".
"קפריסין היא לא איזה יעד ששומט לך את הלסת. אתה לא מתעלף מהיופי", מסביר שוורץ, "היא פונקציונאלית לישראלים שמבקשים לשמור על הקרבה לארץ וליהנות מחיים נעימים, שקטים וזולים. אלה היתרונות שגרמו למדינה להפוך לפופולרית. בסך הכל נוח לנו ואם לא יהיה משהו שחלילה ייאלץ אותנו לעזוב נשמח להישאר פה. קפריסין עונה על רוב הציפיות שלנו. היא נוחה ושלווה. קל לשמור על קשר עם הארץ וקל לקפוץ לביקורים. הורי נפטרו אז לנו אין הרבה מה לנסוע, אבל חברים באים לכאן. יש כאלה מהישראלים כאן שנוסעים ארצה פעם בחודש, לפעמים זה לראות את ההורים, לפעמים לבקר את הילדים שבצבא או באוניברסיטה או את הנכדים. לפעמים ב-10 אירו לכיוון. בדיקת PCR לקורונה עולה עכשיו יותר מטיסת לואו קוסט בדיל. זה מצחיק".
הקהילה הישראלית שומרת על קשר באירועים בבתי חב"ד או בקבוצות פייסבוק. "לא זוכר שהשגרירות יזמה אירוע", אומר שוורץ, "מלונאים ישראלים לפעמים עורכים אירועים. למשל מקימים סוכה גדולה ומזמינים לחגוג".
אליס וד"ר נעם שני עברו לקפריסין לפני שלוש שנים. אליס היתה סמנכ"לית שיווק של מפעל בינלאומי מצליח בקיסריה, ונעם מדען שפעל 15 שנה באקדמיה ואחר כך הקים חברה פרטית בתחום התמחותו. באמצע החיים חיפשו שינוי, ולאחר חצי שנה באי התאילנדי פוקט, הגיעו למסקנה שהם נהנים מאד ממעמד הגולה, אבל שהמזרח היה רחוק מדי עבורם.
ואז, כמעט דרך התכתבות בלבד, הם הקימו חברה קפריסאית, קנו בחטף חמש וילות להשכרה, העתיקו את מגוריהם לפאפוס והתפתחו בתחום הנדל"ן. היום הם מייעצים לישראלים אחרים ובעלי קרן שרכשה עד כה עשרות נכסי נדל"ן בעיר. "מצאנו את השינוי שחיפשנו", הם אומרים בקול אחד, "החיים פה שקטים וזולים ואין את הלחץ של הארץ. זה שילוב שמושך הרבה ישראלים. זו לא איזו הגירה אידיאולוגית. המעבר לא בא ממקום של אנטי. ההיפך. חיים בעולם אחר ונשארים קרוב לארץ".
הם מזכירים כי מזכרון יעקב, שם הם משכירים את הבית, המרחק לקפריסין קצר יותר מהמרחק לאילת. וגם מחיר כרטיס הטיסה זול יותר. "אנחנו בארץ כל חודש, ל-3-4 ימים. השבוע שוב נגיע וכרטיסי הטיסה עלו לנו 84 אירו ביחד לשנינו, כולל המזוודה. אנשים מתחילים לקלוט שהקרבה היא יתרון אדיר. היחסים הטובים בין המדינות על רקע אינטרסים משותפים גם הם תרמו למגמה. הקפריסאים מעריצים את ישראל ורוצים להיות כמו ישראל. ישראלי תמיד מרגיש רצוי בקפריסין".
לדבריהם, יש מגמת התחזקות של הקהילה הישראלית בפאפוס. "הקהילה הישראלית יחסית צעירה, ובניגוד לבריטים, אלינו לא מגיעים פנסיונרים, אלא משפחות עם ילדים. כשעברנו לכאן היינו לבד. 20 משפחות כאלה עברו לכאן בחצי השנה האחרונה, מהן 12 בחודש האחרון שקדם לפתיחת שנת הלימודים. בבית הספר האנגלי הנחשק TLC בעיר היו שני ילדים ישראלים בשנה שעברה - השנה כבר יש לפחות ילד אחד בכל שכבה. אנחנו מתחילים להתגבש כקהילה ישראלית. עשינו מפגש קהילה ואנחנו מתחילים לחגוג יחד חגים".
על אף החיים הרגועים בקפריסין, מאז ומעולם עלה החשש הביטחוני לישראלים שם. זאת בשל היות המדינה קרובה לישראל וגם סמוכה ללבנון. לכך נוספו גם השלכות המתח בין קפריסין היוונית לזו הטורקית. "תמיד היה האיום הזה ברקע", מודה רוני שוורץ, "בשנים האחרונות יש יותר הגירה של פליטים מלבנון וסוריה ואני מקווה שהיא לא תהפוך לבעיה קריטית. המזל הוא שקפריסין לא מספיק אטרקטיבית עבורם ולא גן של שושנים כי קפריסין מאד משתדלת לא לאפשר לארגונים אסלאמיים להתבסס פה. זה לא היה החלום הרטוב שלהם טרם עזבו את ארצות מוצאם. הם ממשיכים הלאה, ליבשת אירופה".
"בסך הכל בטוח", הוא אומר, "באופן אישי לא נפגעתי אבל יש מפעם לפעם אירועים. בצרפת או גרמניה כנראה מרגישים יותר שלא בנוח מהבחינה הזו. כמו בכל מקום בו יש יהודים תמיד יש סכנה של פיגוע. לאחרונה היה פה דיבור שהלכה תחושת הביטחון, אבל ההרגשה האישית שלי שהכול נותר אותו הדבר. לפעמים אצלנו צועקים את נוכחותנו קבל עם ועדה. לא צריך שכל בית הקפה יידע שאתה מדבר עברית בטלפון. לא צריך לרדת למחתרת - אבל צריך לזכור שאנחנו עם נרדף שיש לו סכסוך מדמם ויש כאלה שרוצים לפגוע בנו וצריך לקחת את זה בחשבון".
גם דוד עזריאל בן ה-71 שעבר לאי לפני 7 שנים לא מודאג. "25 שנה היה לי עסק ייבוא לתחום עיצוב רהיטים ונמאס לי מהסטרס הכלכלי בארץ עם אינתיפאדה כל כמה שנים, שכל מה שהרווחת אתה מפסיד. הספיק. בחרתי את קפריסין בגלל הקרבה, טיסה קצרה מישראל. בראשון לציון, לנסוע מהבית לרמי לוי באזור התעשייה החדש לוקח שעה. ב-40 דקות אנחנו בקפריסין".
עם הקהילה הישראלית הוא שומר על קשר דרך בית חב"ד. "יש בכל עיר, לאירועי הקהילה שלהם מוזמנים גם החילונים. משפחות עם ילדים צעירים מכירות זו את זו דרך בתי הספר, בדרך כלל האנגלים. אני למשל גר בכפר פרבוליה ליד לרנקה ויש קבוצה של ישראלים, שנוסעים יחד לטיולים. יצאנו לאחרונה 18 איש לטברנה. נעזרים זה בזה להביא מצרכים נדרשים או תרופות מישראל".
לגבי יוקר המחיה הוא מספר על שכר דירה החל מ-1,000 אירו לחודש לבית צמוד קרקע בלימסול, 800 אירו לחודש בלרנקה. "לי אישית אין שום חששות ביטחוניים גם אחרי הסיפור האחרון. קפריסין מקום בטוח. יש פה משטרה טובה עם ניסיון ואמצעים טובים ללוחמה בטרור. יש לנו קב"טים שלנו בקהילות היהודיות, והשגרירות בקשר איתם. אף אחד היום, בטח לא איראן ולא חיזבאללה, מעוניינים לעשות פיגוע במדינה אירופית. האירוע האחרון לא קשור אלינו. מרוחה עליו בגדול כתובת של ניסיון חיסול ממוקד של מאפיה".