היחס של המפלגות הממסדיות ושל חלקים רחבים בציבוריות הישראלית, לרבות הנאורים בעיני עצמם, כלפי 'עלה ירוק' נע בין זלזול וביטול מופגנים לסלידה ממש. אולם הסוגיה המרכזית שחרטה 'עלה ירוק' על דגלה היא אכן סוגיה רצינית, מורכבת, כבדת משקל ובעלת השלכות חברתיות מרחיקות לכת, וככזו היא ראויה לדיון ציבורי הגם שמסביב מתרגשים עניינים הרי גורל (כבר חמישים שנה ומעלה הם לא מפסיקים להתרגש עלינו).
אז בואו נבחן את הנושא: השימוש בסמים משני תודעה מוגדר כאחת הבעיות המעיקות על החברה המודרנית. סוגים רבים של סמים משמשים את הפרקטיקה הרפואית הקונונציונלית כחומרים חיוניים שבלעדיהם היו חיינו קשים יותר.
אחדים מהסמים שהתגלו ופותחו למטרות לגיטימיות הפכו במרוצת השנים לכלי רב עוצמה ומאיים, כאשר תת-תרבויות נרחבות החלו להשתמש בהם באופן בלתי מקובל, הרסני ושלא למטרות ריפוי. השימוש לרעה בסמים והשלכותיו החברתיות, הם נושא סבוך, מורכב ובעייתי.
היסטוריה: עד ראשית המאה העשרים היה השימוש בסמים שונים חופשי ובלתי מבוקר ומפוקח. כמעט כל מי שרצה לרכוש סמים יכול היה לעשות זאת. מצב זה לא השתנה באופן דרמטי גם כאשר הוטל פיקוח על ייצור הסמים, הפצתם וצריכתם. עדיין אפשר היה להשתמש בסמים באופן ניסויי וחוויתי (זיגמונד פרויד השתמש בקוקאין במשך זמן רב למדי).
אף שבאותה עת לא היה כל עידוד חברתי לשימוש בסמים, החלו כוחות מוסרניים שונים באנגליה ובארצות הברית, להפעיל לחץ כבד על בתי המחוקקים, פעמים רבות, תוך שימוש באינפורמציה שגויה ואף מטעה במתכוון, כדי שהשימוש בסמים שונים יוגדר כבלתי חוקי. מסעות הצלב המוסריים הללו נועדו להתוות גבולות של מותר ואסור, בעיקר במה שכרוך באורח חיים הדוניסטי.
שימוש: כל חומר המסוגל לשנות ביצועים נפשיים והתנהגויות אינדיווידואליות על ידי יצירת שינויים תפקודיים או פתולוגיים במערכת העצבים המרכזית, יכול להיות מוגדר על נקלה כסם פסיכואקטיבי.
בדיון על "סמים" מן הראוי לבצע הבחנה ברורה בין שימושיהם השונים של סוגי סמים שונים. אין דין השימוש בהרואין כדין צריכת חשיש. יתר על כן, יש להבדיל גם בין אופני השימוש: מזדמן, כרוני, בנסיבות חברתיות או שימוש אישי.
סיפורים ואגדות: המיתוס הנפוץ ונעדר ההוכחות הוא שאופנת הסמים יובאה לישראל מהעולם הרחב לאחר מלחמת ששת הימים יחד עם גלי המתנדבים מחו"ל (לאמור, הגויים והפתיחות הם מקורה של הצרה הזו). ראוי כמובן להטיל ספקות כבדים באשר לתקפותו של מיתוס זה, מה גם שלא נערך שום מחקר לגביו. עוד קיימת עמימות באשר להיקפה האמיתי של בעיית הסמים בישראל. כל צד מרבה או מפחית במספר המשתמשים בהתאם למגמתו. ככל שהמספרים מבהילים יותר, כך ייטב לאינטרסנטים השונים המבקשים להקים פאניקה סביב הנושא. המספרים האמיתיים אינם מצדיקים את הבהלה שמנסים ליצור. גם דרכי ההתמודדות הנגזרות מההיסטריה אינן מסייעות לצמצום הבעיות שאכן קיימות.
בתחום הסמים כמות ההטעיות, המיתוסים, השרלטנות, השימוש המניפולטיבי באנקדוטות מבהילות וההכללות, היא רבה מאוד, גם בהשוואה לנושאים טעונים אחרים.
מלחמת המעמדות: חדירת הסמים לשכבות אוכלוסייה המצויות במקום גבוה במדרג החברתי גרמה לממסד להתחיל לראות בסמים "בעיה חברתית". ללמדנו שאין זה אלא עוד מאבק מעמדי-פוליטי-מוסרי על עצם הגדרת פני החברה.
רוב ההוגים הפוליטיים בישראל נוקטים כצפוי עמדה שמרנית ונבערת, התופסת את השימוש בסמים כאיום רציני על עצם המהות המוסרית של החברה. הסכנה לדידם בסמים אינה נוגעת כלל לפרמקולוגיה של סם זה או אחר, כי אם להשלכות הערכיות של התרת השימוש. הם טוענים נגד הסמים בשמם של אתוסים וערכים כעבודה, יצרנות, רציונליות והתמודדות בלתי חמקנית עם קשיי היום יום. הסמים מסמלים אפוא לשיטתם שקיעה וניוון מוסריים.
לב הבעיה היה ונותר צריכת הסמים בקרב נוער ומבוגרים במצוקה, ממעמדות חברתיים נמוכים, אותה אוכלוסייה חסרת תקווה ונטולת הזדמנויות הולמות, ממורמרת ומופלית, שהסמים היו למפלטה מהחברה שהדירה אותה אל שוליה. הסמים לא היו בחירה וולונטרית וגם לא תרבות הפנאי לדידם של המנוחשלים.
זהו איפוא המאגר הדמוגרפי שממנו צומחת תת-אוכלוסייה המשתמשת בסמים וסוחרת בהם. זו האוכלוסייה המעסיקה את משטרת ישראל ואת כל מערכת אכיפת החוק על שלוחותיה השונות.
לפיכך, עיקר השקעת המשאבים צריך להיות באוכלוסייה הזו, כאשר הטיפול חייב להיות בראש ובראשונה עם אוריינטציה חברתית ורפואית, וודאי שלא פלילית, כל תכנית, מניעתית, שיקומית או אחרת, לא תישא פרי ללא פתרון מערכתי למצוקה החברתית המשתמשת כר מזון לעצם צמיחת התופעה.
בארץ נוצרה בשנים האחרונות תת-תרבות של המעמד הבינוני המשתמש בקנביס למטרות פנאי. מדובר באנשים עובדים ויוצרים החיים מיגיע כפיהם, משלמים מסים, שומרים חוק, מגדלים ילדים, מקיימים חיי חברה ובערבו של יום במקום למזוג לעצמם כוסית, מגלגלים משהו ומוצאים את עצמם "עבריינים" בעלי רישום פלילי. ההתעסקות של הרשויות עם הקבוצה הגדולה הזו איננה מאבק בנגע הסמים, אלא ציד מכשפות פוריטני ואידיוטי.
הגיעה העת שהחברה הישראלית תלמד לראות את השימוש בסמים כתרבות פנאי בצורה יותר סובלנית, פשרנית ומורכבת. חברה חופשית לחלוטין מסמים היא חיזיון שווא. מילות המפתח של המימסד בנושא הסמים צריכות להיות "התמודדות" ו"ויסות" ולא "מלחמה". יש להפגין חדשנות, מקוריות ומורכבות, ולהפסיק לזהם את המוח במנטרות כנסייתיות. נכון להיום, עלה ירוק היא היחידה שמעלה את הנושאים הללו לדיון רציני. מן הראוי שהממסד יפסיק ללעוג ויתחיל להקשיב.
* הכותב הנו דובר מפלגת "עלה ירוק"