כל הדרך מיונת דואר לזום: כך שמרו חיילי צה"ל על קשר עם הבית לאורך השנים
10
בעוד חיילים רבים נותרים בבסיסים, ולאור הסגר שהוטל ביום העצמאות מחשש להתפשטות הקורונה, בארכיון צה"ל סקרו את מגוון הדרכים שבאמצעותן השתדלו חיילים ליצור קשר עם ההורים והמשפחה. בין אוטובוס שהוסב למרכז טלפונים לוואטסאפ, נראה כי האמצעי המועדף היה ונותר - דף ועט
יום העצמאות ה-72 הוא יוצא דופן גם עבור חיילי צה"ל, שרבים מהם ייאלצו לבלות את החג בבסיסים בגלל נגיף הקורונה ולשמור על קשר מרחוק עם בני המשפחה והחברים.
לרגל יום העצמאות בדק ארכיון צה"ל במשרד הביטחון כיצד לאורך השנים שמרו החיילים על קשר עם הבית מראשית המדינה. מדובר בימים שבהם לא היו סמארטפונים, וואטסאפ וזום, כשהמילים "שומרים על קשר" תיארו אתגר טכנולוגי מורכב ביותר.
הדרכה בבית ליד בשימוש במכשיר קשר 536 צילום: אתר רשמי, צלם "במחנה", קוטין אסף
קשר צילום: אתר רשמי, באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון צלם "במחנה", כרמי בוריס
סימון יונת דואר או חיבור טוטף לרגלה על ידי חיל הקשר, 1954 צילום: אתר רשמי, באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון צלם "במחנה", סולומון מקסים
חייל מדבר במכשיר קשר, 1965 צילום: אתר רשמי, באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון צלם "במחנה", מיקי אסטל
חייל כותב הביתה דרישת שלום למשפחות, מלחמת יום הכיפורים, 1973 צילום: אתר רשמי, באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון צלם "במחנה", אבי שמחוני
חיילים כותבים מכתבים הביתה, מלחמת יום הכיפורים צילום: אתר רשמי, באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון צלם "במחנה"
מתקן לאימון בשימוש בקשר פנים בטנקים, בסיס צאלים. 1981 צילום: אתר רשמי, באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון צלם "במחנה", חזי מור
חיל הקשר, מתקני קשר שונים, 1981 צילום: אתר רשמי, באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון צלם "במחנה", אבי שמחוני
מתקן של דואר ישראל להתקשרות טלפונית עבור חיילים צילום: אתר רשמי, באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון צלם דובר צה"ל, ישראל סימיונסקי
בשנות החמישים של המאה שעברה השתמשו החיילים בפאר הטכנולוגיה באותם ימים, מכשיר קשר לטווחים קצרים או ביונת דואר. עם השנים מכשירי הקשר הלכו והשתפרו. בשנת 1967, למשל, חיילי צה"ל התקשרו הביתה מאוטובוס אזרחי שהוסב למרכז טלפונים ציבוריים. במלחמת לבנון הראשונה הציב צה"ל טלפונים ציבוריים בחינם לחיילים, רק כדי שיוכלו להתקשר הביתה. האמצעי המועדף לשמירה על קשר במשך עשרות שנים ואולי גם בימינו, היה ונותר כמובן דף ועט.
