איך יודעים אם תשדיר עובד? איך יודעים אם התחושה שרצית להעביר עברה, אם המסר נקלט והובן? איך יודעים אם אהבו אותך, אם עשית להם את זה או השארת אותם, מרוחקים ומנוכרים, כמו ברוב הפעמים? איך יודעים אם נכנסת ללב? יש דרך אחת פשוטה לענות על השאלות האלה: להסתכל בעיניים. כל התשובות כבר בפנים.
את יום השידורים הראשון של תעמולת הבחירות יצא לי לראות במטה של עלה ירוק. יותר אנשים ממקום, מוניטור לא גדול שמזייף אנושות בצבעים, הרבה רעש. הנוכחים, פעילים ומקורבים, מנסים לתפוס זווית צפייה סבירה, מתרגשים. כל תשדיר גורר תגובות. הערות. ואז מגיע התשדיר של עלה ירוק.
"טוק טוק..מי שם?...משטרה.."
היה לי חשוב להסתכל עליהם, על קבוצת האנשים הזאת שמקדישה זמן ואנרגיה, ללא תמורה, לטובת הרעיון הזה. לא רק להקשיב למה שהם אומרים אלא גם למה שהם לא אומרים: מצמוץ, חיוך, שפת גוף. רציתי לראות אם זה המסר שאיתו הם מזדהים, האם זה העלה הירוק שלהם או שזו אינטרפרטציה של זרים. זה מבחן לא פשוט לאנשים שמעורבים רגשית בצורה עמוקה כל כך. זו אינה קבוצת מיקוד בשום דרך אבל אם עליהם זה לא היה עובד סביר להניח שזה היה מסמן על טעות מהותית בשפה. זו הייתה הקלה גדולה לדעת שגם את המבחן הזה עברנו, כנראה, בשלום.
עוד כמה מילים על תשדירי התעמולה שכולנו לא נטרח לראות בעשרים יום הקרובים:
מה שבלט, בתוך בליל החומרים הממוחזרים, היא תחושת הדז'ה וו. יש לך הרגשה שמישהו כבר האכיל אותך פעם באותם חומרים, וגם אז לא התפעלת במיוחד מהטעם. אותן הפחדות לעוסות והשמצות מאוסות. שוב האיומים וההבטחות, הראש בקיר, עראפת מחלק את ירושלים, ההאשמות ההדדיות. שוב הטון הזה, הרווי ציניות ורשעות בעגה המיוחדת לתקופת הבחירות. שוב כולם צודקים, בניגוד לאחרים שמובילים אותך אל פי תהום. מצנע מחבק ילדים. הקומביינים של שרון. למה יש לי הרגשה שכבר יצאתי פעם, באמצע, מהסרט הזה?
ונשאלת השאלה: האם "שפת הבחירות" הזאת עוד בכלל משכנעת מישהו? מבחנתי, לא לדבר בשפה הזאת, הרמוסה, הפתטית, זו לא שאלה של טקטיקה אלא של מהות.
השעון מתקתק
יום לפני תחילת שידורי התעמולה התשדירים התחילו את מסעם ברשת. מבחינת עלה ירוק, הטלוויזיה היא מדיה תומכת לאינטרנט. סביר להניח שיותר מהאנשים שלנו יראו את התשדירים ברשת מאשר בשידורי התעמולה.
אנשים נכנסים לאתר, מורידים ושולחים לחברים. ואלה מעבירים הלאה. והלאה. ברמה הוירטואלית עלה ירוק היא מעצמה. האתר עובד חזק מאוד. ההיקף, השפה, כמות המבקרים.
במרתף "אנדרגראונד" שבאתר אפשר לראות את קמפיין השטח.
עשרות עבודות, באנרים, סרטוני פלש שאנשים עשו לטובת הרעיון. יש באתר שירים שאנשים מצוינים הפיקו ושלחו. אפשר לשמוע. ולהעביר. יש באתר פעילות רוחשת, אקטיבית מאוד. לפעמים זה נראה כאילו שזה אתר שיש לו מפלגה. לפחות בזירה הזאת, עלה ירוק לא משחקת את המשחק שהיה אלא תופסת מקום במרכז המגרש הבא.
תשדירי הרדיו של עלה ירוק משלימים את הקמפיין. בארבעה תשדירים של 3 דקות כל אחד אפשר לקבל טעימות מהמצע הרעיוני כפי שהוקלט באולפני זזה בכיכובם של בועז, ברדוגו ודן. בין לבין יש ספוטים מקוריינים, טקסטים זהים לתשדירי הטלוויזיה. האייקונים שבתשדיר מופעים גם בסטיקרים ובפליירים. כמו שהסכימו הרוקליטס וידיעות אחרונות:
אכן, הכל זורם.
מבחינת הקמפיין של עלה ירוק, יש חשיבות גדולה לכל אמירה המשודרת בימים אלה לאוויר. ביקורת, כל ביקורת, נחוצה כדי להזין את הדיון המתעורר סביב השאלות אותן מעלה עלה ירוק. ככל שהשם עלה ירוק ישמע יותר הוא יהפוך מהר יותר לעובדה. מקרה קלאסי בו התקפה מחזקת את המותקף. הרי צריך שניים לויכוח.
בסך הכל, מבחינת הקראטיב, כמעט כל מה שהיה צריך לעשות - סומן בV . החלק המפתיע שכל זה עבר בנעימות, בלי לחץ, בלי הרמת קול, עם הרבה חיוכים, ולא בגלל הסיבה שעוברת לך בראש. הם אנשים טובים. קשובים, מכבדים, מעריכים. אומרים תודה. איך מאיר קדוש אמר? אחלה לקוחות.
אז מה היה לנו השבוע:
1. אישורי ON LINE(בוצע)
2. עריכת רדיו (בוצע)
3. פלייר אחרון (בעיצוב)
4. פרליג אחרון (בדפוס)
5. שני סטיקרים אחרונים (בהפקה)
6. ובתוך כל זה לאילת ומאיר נולד אלאמר
נכון לעכשיו נראה כי כל החומרים כבר בתנור, הזמן והטמפרטורה מכוונים. השעון מתקתק. השאלה שנותרה פתוחה היא אם העוגה תעלה ותתפח, ועד כמה. ואם יהיה טעים.