אריאל שרון ידע כי המערכת הפוליטית מחכה למשהו. למישהו. מישהו שאפשר להדביק אליו את חרפת הקריימריז. הסקרים הראו שרוב חברי הליכוד היו רוצים לדחות את הבחירות כדי לתקן את הרשימה המבישה. שרון חזר וטען שהוא יתקן. לא משנה מתי, הוא ידאג למחוק את התקלה. הוא גם הודיע במפורש: כל מי שיימצא קשור לשחיתויות, יגורש מהליכוד. והנה, כשהציבור ישב בזירה וחיכה לקורבן, הגיעה נעמי בלומנטל. אחת כזו שסימה קדמון בידיעות אחרונות תיארה כפרויקט עצמאי, שמבחירות לבחירות רק מפתיעה במיקומה הגבוה ברשימה, ונחשבת כמי שנתמכת ומגובה בעיקר על ידי בעלה. טרף קל.
אלא ש"ספין בלומנטל" השתבש בדרך. סקרים שנערכו ביומיים האחרונים מצביעים על ירידה נוספת בכוחו של הליכוד וביוקרתו של ראש הממשלה . קשה לקנות משרון את הקריטריון לפיו מי ששותק בחקירה צריך להיות מפוטר או להשעות את עצמו, כל זמן שהבן-יקיר-לו עומרי נשאר חזק בתמונה. לא בליכוד ולא בשום מקום אחר מוכנים לקבל יושבי בית מזכוכית שזורקים אבנים. מעריכים את כוחו ואת חריפותו של שרון מדי בכדי שיוכל היום לרחוץ בניקיון כפיו כאילו לא ידע/שמע/ראה מהם חוקי המשחק בליכוד ולאן הם צפויים להוביל.
משהו דומה לזה ניתן למצוא בסיפור על אותו יהודי-דתי שבבוקר יום כיפור קם מוקדם מכפי שציפה. ישב וחשב לעצמו כיצד יעביר את השעות הקרובות והחליט ללכת ולשחק גולף. במגרש הגולף הוא תפס את היום של החיים שלו. מכל מרחק ומכל זווית השחיל "בול פגיעה". הוא כבר היה מת לרוץ ולספר לחברים בישיבה על יום "הטייגר וודס" שתפס במגרש אלא שאז תפס את עצמו והבין עד כמה חמור מעשהו הוא עשה ספורט ביום הכיפורים. כיצד יענישני האלוהים, תהה. לאחר דקות ארוכות של חיבוטי נפש הבין כי העונש הוא שלעולם לא יוכל להתגאות בפני חבריו על יומו המטורף במגרש הגולף.
ככה זה עם דברים שנולדים בחטא. האחראים למפקד המושחת בליכוד הם אריק האב ועומרי הבן. לכל הפחות שלא ירוצו ויטיפו מוסר לאחרים. אם בסיפור פיטוריה של בלומנטל יש עוד קצת מן הצדק ופחות מן השכל, בסיפור פסילתם של חברי הכנסת טיבי ובשארה אין לא מזה ולא מזה. ולא כי השניים הם צדיקי הדור. הם רחוקים מזה. אולם הדרך להתמודד עם ח"כים פורעי חוק צריכה להיות באמצעות העמדה לדין בהליך פלילי, שבו המדינה צריכה להוכיח כי נעברה עבירה - לא בדרך של מתן סמכות לועדה פוליטית לפסול מועמדות.
אינני מאוזן, אינני אובייקטיבי וגם את הלוקסוס של הפציפיזם אינני יכול להרשות לעצמי. אולם קשה לי עם ועדה המאשרת את המרזלים ופורעי החוק ומנגד מוחקת נציגים ערביים, הזוכים לאמון המגזר אותו הם הם מייצגים. הוצאת הערבים אזרחי ישראל מהפוליטיקה מסוכנת ומחלישה את הדמוקרטיה הישראלית. אבל ככה זה עם הפוסלים, בין אם את בלומנטל ובין אם את הח"כים הערבים. במומם הם פוסלים.