סתום את הפה, חתיכת ערבי בלי זכויות

האם הקדשתם תשומת לב לעובדה המחרידה שבישראל מודל 2003, אסור להקרין סרטים המציגים את סבלו של העם הפלסטיני? מה לעזאזל זה אמור להביע? מה עומד מאחורי ההחלטה המתנשאת הזו? מישהו חושב שסרט שמופק על ידי במאי ערבי ומציג את סבלם של תושבי מחנה הפליטים ג'נין, אמור להראות אותנו, הכובשים, בעין יפה? כי אם כן, אז הוא טיפש או מטומטם (ותחליטו אתם מה יותר גרוע). גם אם כולנו חושבים שצריך להילחם בטרור עד חורמה (לגיטימי), וגם אם אף אחד מאיתנו לא מצליח לרחם על מיליוני אנשים שחיים תחת כיבוש כבר כמעט 36 שנים(לא לגיטימי), זו עדיין לא סיבה למנוע הקרנה של סרט שמציג את הדברים הללו. אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, זוכרים? יודעים מה פירוש המילה? מה רצה הצנזור שיראו בסרט הזה? את חבילות השי שנשא עימו הצבא כשנכנס לג'נין? או אולי את מערכת החינוך המתקדמת שהקימה ישראל בשטחים במשך שלושת העשורים האחרונים? מעניין אם לצנזור היו ביצים לאסור על הקרנת הסרט "אפרת אפרת" המתאר את שגרת חייהם של המתנחלים החוששים מביקור לא רצוי של חוליית מחבלים.

אני מודה ומתוודה, אני אוהב לקרוא עיתונים, אני אפילו מנוי על שניים. אבל מעולם לא יצא לי לקרוא את העיתון של התנועה האיסלאמית. אולי באמת ישנה סיבה טובה לסגור להם את העיתון, אבל זה לא מונע ממני להרים גבה ואפילו שתיים עקב חוסר הצדק המשווע והאפליה הזועקת של החלטה זו. שר הפנים, שחתם על הצו, כנראה שכח שמורו ורבו הרב עובדיה יוסף, התבטא גם הוא לא אחת בצורה מסיתה. יוסי שריד ארור יותר מהמן, זוכרים? הערבים נחשים, ועוד אי אילו פליטות פה מטופשות של הקשיש בשמלה. רק לפני מספר ימים התבשרנו כי העורך המלומד של ביטאון ש"ס כינה את רצח רבין – תאונה, וגם שמעון פרס לא הצליח להינצל מלשונו הארוכה של העורך. מישהו חשב לסגור לו את הפה? האם המשטרה העיזה לזמן את הבחור לחקירה? חס וחלילה, כך לא נוהגים ביהודים קדושים. אבל בערבים זה בסדר. ההסתות של חכמי התורה וההשתלחויות שלהם בציבור החילוני ומנהיגיו הם גלולה מרה שמכריחים אותנו לבלוע, אבל כשמדובר בעמדות החד משמעיות של מנהיגי הציבור הערבי נגד הכיבוש עלינו לדחוף שתי אצבעות לגרון, ולהקיא.

ואם כל זה לא מספיק, החליטה ועדת הבחירות המרכזית לתקוע את שני המסמרים האחרונים בארון המתים של הדמוקרטיה. ברוך מרזל, מנהיג תנועת כ"ך, תלמידו של הרב מאיר כהנא הגזען, קיבל חותמת "אושר" ומחקו את אות הקין ממצחו. האיש, ששונא ערבים באשר הם ערבים (למרות שפתאום הוא החליט להתנער מהכללות), יזכה למושב של כבוד בכנסת ישראל. אות הקין שנחקקה במצחה של מדינת ישראל היא כל כך עמוקה, כל כך שחורה, שנצטרך לעבוד קשה כדי שאי פעם תימחק. לעומתו, אחמד טיבי, ערבי ישראלי, שהעיז להביע דעות מנוגדות לקונצנזוס הלוחמני שאליו הידרדרה המדינה הזו. נכון, לא אחת הוא עבר את הגבול, לעתים התנהג בצורה מעוררת זעם. אבל מכאן ועד להטיל עליו איסור להתמודד בבחירות? מה עבר בראשם של חברי הוועדה? לנבחר ציבור, שמייצג מיעוט כל כך גדול של פלסטינים-ישראלים, מותר ואולי אף חובתו – לצאת בגלוי כנגד הדיכוי הנפשע שמדינת ישראל עושה ביהודה ושומרון. אסור להשתיק את הקול הזה.

מדינתנו הפכה להיות מקום, שבו את הדעה השונה אסור להשמיע, את דעת המיעוט יש להשתיק, ובכך רמסנו רמיסה גסה את אחד מיסודותיה של הדמוקרטיה. מותר לא להסכים, אסור לסתום פיות.