האופנה הפוליטית החמה ביותר אינה אנשי מאפיה בליכוד, מחנה פואד המתעורר בעבודה, או שובם של אנשי כהנא אל הזירה הפוליטית. האופנה הלוהטת ביותר, הבון טון החדש שכל מי שאינו נוקט בו מוחזק מיד כחשוד בעיני הממסד, הוא הזלזול וההשתלחות במפלגת עלה ירוק. קשה למצוא אדם שנדרש לעניין הבחירות ולא מצא לנכון להוסיף גם מדוע בעיניו עלה ירוק היא תופעה פסולה.
דנה ספקטור מ"ידיעות אחרונות" מתגוללת על כל מי שרק שוקל להצביע לעלה ירוק שהוא "עשב שוטה". סבר פלוצקר, מאותו יומון, קוטע דיווח ענייני ונטול פניות לחלוטין על סקר מצביעים כדי לציין פתאום שלדעתו עלה ירוק היא "הבדיחה העצובה" של הבחירות הללו ולהפריח עננת בורות באומרו "אין דבר כזה סמים קלים כמו שאין אונס קל". גדעון לוי מהארץ מסתפק בתיאור הלגיטימי - שגוי, אבל לגיטימי - "אסקפיסטים", ואילו ארי שביט מאותו עיתון לאנשים חושבים מפליג במשלים ואלגוריות, מצטט כל מיני מספרים משוערים של רשות מנותקת משל היו תורה מסיני, ורואה בעלה ירוק את התגלמות "ריח הריקבון של הקנביס". (הצעת ייעול לארי: אם לא תשאיר אותו מחוץ לגדר, הוא לא יירקב)
עיתונאים מילא. להם מותר לערבב בין עובדה לדעה, בין תפקיד להעדפה. לפעמים זו לא רק זכותם אלא גם חובתם. אבל האווירה הציבורית שיוצרת כל ההתלהמות העדרית הזו מובילה גם לפרצות ממשיות בחופש הפוליטי, נשמת אפה של הדמוקרטיה. ביום רביעי האחרון נאם מפכ"ל המשטרה שלמה אהרונישקי באוזני תלמידים באופקים, והעז לצאת נגד עצם קיומה של מפלגה חוקית, שנמצאה כשרה להשתתף בבחירות על ידי הסמכות העליונה לצורך זה (ועדת הבחירות המרכזית, בראשות השופט מישאל חשין).
לא מדובר כאן רק בתיאוריות מופשטות על הפרדת רשויות. אם ראש כוחות הביטחון הפנימיים במדינה מכריז בעצם שהוא רואה במפלגה דבר שצריך להילחם נגדו, איך אמור להרגיש מי ששוקל לפעול למען אותה מפלגה? האם אנשים יפחדו ללכת ברחוב ולהגיד "כן, אני תומך בעלה ירוק", מחשש ששוטר ישמע אותם, יחפש על גופם ויגרום להם לבעיות בעבודה? האם יפחדו לתלות מחלון ביתם שלט של המפלגה, מחשש שתישמע הדפיקה ההיא בדלת? אין ספק שאנשים יפחדו עוד יותר כעת לפעול עבור עלה ירוק, מחשש שהמשטרה תתאנה להם. הרי המפכ"ל אמר שהוא נגד, לא?
המלחמה בסמים דומה מאד לדת, בהיצמדותה האדוקה למנטרות ובהתעלמותה העיקשת מכל ראיה עובדתית לאי נכונותה של הדוגמה שלה. כולם יודעים שהשיטה הנוכחית לא עובדת. כולם יודעים שלמרות נבואות הזעם, הולנד לא התמוטטה ואפילו להפך. כולם (כולל יוסי שריד, או לפחות כך הוא אומר) יודעים שזה כבר לא רק הולנד, ושרוב אירופה כבר צועדת באותו כיוון. ולמרות זאת יש לאנשים רפלקס מותנה להגיד לא לסמים וזהו. וזה שהסמים ומשתמשיהם לא מתרשמים, ומוכיחים כל פעם מחדש שנזקם רק מוכפל כשמטאטאים אותם מתחת לשטיח? לא לבלבל אותנו עם העובדות, אומרים כל האנשים "הרציניים". אנחנו נלחמים בנגע הסמים.
ואם במהלך המלחמה הזו מישהו שרק עישן ג'וינט מקבל מכות רצח מחוקר, או שהופכים לו את הבית, או שפולשים לו לחיים הפרטיים ומזמנים לחקירה את כל מי שמופיע בספר הטלפונים שלו, הורסים את עולמו החברתי או מפטרים אותו מהעבודה כנגד כל חוק שקיים? נו, שוין. ואם ילד מתאבד, כי הפעילו עליו לחצים שמתאימים לפצצה מתקתקת ולא לנער תמים בן 16? חבל נורא, אומרים אבירי המלחמה. אבל במלחמת קודש, המטרה מקדשת את האמצעים.
הבעיה היא שמרגע שהוצדקה החריגה מכללי הדמוקרטיה, שוב אין להחזיר את השד לבקבוק. היום עניין הסמים הוא קדוש, אבל ידוע שהקנאות דורשת דלק חדש חדשות לבקרים. מי יהיה האויב הבא? מי יהיה הגורם הפוליטי הבא שלכולם יהיה אישור מיוחד להסית נגדו?
נכון שהשר לביטחון פנים, עוזי לנדאו, הציל מעט מכבודה האבוד של הדמוקרטיה הישראלית (וגם צבר לעצמו נקודת זכות נאה) כשנזף במפכ"ל על מעשהו החמור, אבל לנו זה לא מספיק. אחרי שביטל את טקס ההכרזה על הקמת עלה ירוק ב-1998, בתואנה נלעגת שמדובר באירוע שמטרתו סחר בסמים, שוב פגע מר אהרונישקי אנושות בזכותם של מאות אלפי אזרחים בישראל לייצוג פוליטי שוויוני. ביום שלישי, 31/12, בשעה 15:00 תתקיים מול המטה הארצי של משטרת ישראל בירושלים הפגנה בה נדרוש מהשכיר שלנו מר אהרונישקי התנצלות על מה שעשה. גם אנחנו אזרחים, גם לנו יש זכויות, ומי שירמוס אותן מוטב לו לתרגל נאומי התנצלות מראש, כי אנחנו לא נשתוק יותר.
* הכותב הוא מתאם התקשורת של מפלגת עלה ירוק