כבר שבוע חמישי. מתקדמים. אוטוטו נכנסים לשבועות האחרונים. השבוע נפתח בשני דברים מעצבנים: הראשון היה צינון טורדני והשני כתבה. שער + 2 עמודים של זלזול ולעג. ודווקא ב"העיר", עיתון אהוב במיוחד עלי, כמו על הרבה מהאנשים שמצביעים עלה ירוק. דווקא מהבית בחרו לצאת נגד. יש כוח גדול לכתבה נגטיבית, גם אם לא נמצאו שום שלדים בארונות. כוחו של העיתונאי גדול מכוחו של המרואיין, כשזה מגיע ליצירת תחושות ותדמיות.
יש בעיה עם מועמד שאינו פוליטקאי. ויש גם הזדמנות. לפני הבחירות זו יכולה להיות בעיה כשהמועמד שלך אומר את כל מה שהוא חושב בלי לעשות חשבון. אחרי הבחירות, בכנסת, העובדה שהוא אינו פוליטקאי זו הזדמנות . פוליטיקאים יש לנו מספיק, לא כן אנשים ישרים וגלויים שמדברים בכנות ומביעים דעות, לא תמיד מקובלות, בקול רם וברור. המשותף לכתבה ולצינון הוא ששניהם, מטרידים ככל שיהיו, יעברו.
השבוע הקלטנו את תשדירי הרדיו של עלה ירוק. בסשן דינאמי להפליא הוקלטו שלושה מראשי המפלגה, בועז וכטל, דן גולדנבלט וברדוגו הגדול כשהם שוטחים את משנתה של עלה ירוק. היה מאוד משעשע. חוץ מהם היו גם שני צוותי צילום, צלם עיתונות ועוד אנשים שהצטרפו לחגיגה. הטקסטים שהוקלטו יחולקו לספוטים קצרים שישודרו ברדיו, במסגרת תעמולת הבחירות. היום, יום חמישי, אמורה להיות משודרת ביומן הבחירות של ערוץ 2 כתבה של ציון נאנוס על מסע הבחירות של עלה ירוק.
בן שני מצלם כתבה לערוץ 10. כתבה בסופשבוע מעריב. הרבה אזכורים בכל פינה בתקשורת. עלה ירוק, תהיה מה שתהיה, היא לא קוריוז. היא ישות שיהיה צריך להתייחס אליה ואל השאלות אותן היא מעלה.
התחלנו בעריכה של התשדירים. הרבה ישיבות היו על התשדירים האלה, שיופיעו לא יותר מפעמיים כל אחד. התסריטים חוזרים ונכתבים, מתהדקים. ולא בגלל שהלקוח דורש אלא בגלל תחושת האחריות. כשיש לך כל כך מעט כדורים כדאי שתדע בדיוק איפה להציב את המטרות.
הפתרון לסלידת הציבור מתעמולת בחירות: כנות
אנשים סולדים מתעמולת בחירות. מפלגות, מכל הסוגים, מעוררים בהם ציניות וחוסר אמון. הדרך להתמודד עם זה אומרת: הפוך. כל מה שכולם עושים בדרך מסוימת עלה ירוק עושה הפוך. אין מודעות בתשלום. אין שילוט חוצות. אין קלישאות. אפילו אין ג'ינגל. כל המפלגות מוציאות הרבה מאוד כסף כדי לשכנע אנשים להקשיב. עלה ירוק- הפוך. גם השפה הכתובה והמדוברת הפוכה משפת הבחירות במתכוון. אין כמעט סימני קריאה, אין "לא יעלה על הדעת", אין אותיות שמנות עם סטריפ אדום.
בחירות מאופיינות בהרבה ליבוי שינאה, הצגת כיעור. הפחדה מצד אחד, לצד התרברבויות עצמית והבטחות משוללות בסיס. סיסמאות עם הרבה מילים גדולות שאיש אינו מאמין להם. אנחנו מוותרים. אין צורך להציג את השלילה. היא מוכרת לעייפה.
בחירת השפה בה עלה ירוק מדברת הייתה פשוטה מאוד. בתור תנאי ראשון: להיות אמיתיים. לדבר בכנות, בטון בו אנחנו מדברים באמת. לא לעבור כמו כולם לשפת של קלישאות כוחניות ולעג מתנשא. יש לי הרגשה שדווקא בתוך כל עיסת הפרנויה והזעם הנוכחית של ישראל ערב 2003 דיבור שקט וכנה ישמע בבירור.
הצוות של מאיר קדוש גיבש שפה ויזואלית שבאה בדיוק מאותו מקום. התוצאה היא בעיקר סטיקרים. מכל הסוגים. צבעוניים. זה לא הרבה אבל זה בולט וזה אומר משהו על מי שמדביק ויש לי הרגשה שבכל יום נראה מהסטיקרים האלה יותר ויותר.
ההתנהגות של עלה ירוק באינטרנט, הנמנעת, כמו שנמרוד קרת הסביר לי, מלזהם את הרשת בספאם (ג'אנק מייל), מוכיחה את עצמה. הרבה מאוד כניסות לאתר, הורדות חומרים, באנרים שנעשו בשטח, מלא דברים קורים. בית ספר לאקטיביזם, האתר הזה, ומהסוג שהיית רוצה ללמוד בו.
לפני יומיים קראתי ב"הארץ" שמרץ מוסיפים למצע שלהם "יחס אירופאי לסמים קלים" או משהו כזה. זה אומר שהדברים אותם עלה ירוק אומרת נשמעים ונלקחים ברצינות. זה אומר גם משהו יותר חשוב: שדבר אחד, מבחינת עלה ירוק, כבר הושג. הרצון להעלות את כל האיוולת הזאת לסדר היום.
בדרך חזרה עצר לידנו ברמזור רכב שכור ומשולט של שינוי ושמח לקבל סטיקרים.