המנצח הגדול בבחירות ב”בליך” – טומי לפיד

שאר התוצאות: האיחוד הלאומי - 11 מנדטים (9.5 אחוזים), ישראל אחרת – 7 מנדטים (5.9 אחוזים), מרצ – 7 מנדטים (5.6 אחוזים), מפד"ל – 2-3 מנדטים (2.1 אחוזים) וחד"ש – 2 מנדטים (1.4 אחוז).

בסיכום לפי גושים, הימין (הליכוד, האיחוד הלאומי ומפד"ל) זוכה ל-43.1 אחוז מהקולות (כ-52 מנדטים), השמאל (העבודה, מרצ וחד"ש) זוכה ל-24.2 אחוז מהקולות (כ-29 מנדטים) והמרכז (שינוי וישראל אחרת) זוכה ל-32.6 אחוז מהקולות (כ-39 מנדטים).

בית ספר בליך קנה את שמו כ"ניו המפשייר" הישראלי, המקבילה ליישוב האמריקאי שנחשב למייצג את כלל האוכלוסיה בארה"ב, ולכן ניצחון בו מעיד לכאורה על הנטיה בכלל הציבור. מבין חמשת המהפכים הפוליטיים שאירעו בישראל חזו תלמידי בליך לדורותיהם שלושה: עליית מנחם בגין והליכוד לשלטון ב-77'; כיבוש השלטון בידי יצחק רבין והעבודה ב-92'; וחזרת העבודה לשלטון עם אהוד ברק ב-99'. ואולם בבחירות 96' זכו שמעון פרס ומפלגת העבודה בניצחון גורף בבית הספר, אך נחלו כישלון בקלפיות האמת של כלל הציבור.

בית הספר כוסה הבוקר בשלטים של המפלגות המתמודדות על קולות המתמודדים. האווירה היתה של הפנינג פוליטי עם שלטים, חוברות של המפלגות, בלונים ואפילו קרמבואים. לא נפתחו סטקיות ופאבים כמו במרכז הליכוד, אבל גם זה משהו ביום לימודים.

ואולם גולת הכותרת של היום היתה הצגת המצעים של המפלגות. לכל מפלגה הוקצו עשר דקות להציג את משנתה. כצעד ענישה, קוצר זמן המצגת של מפלגות שהפרו משמעת, ובהן האיחוד הלאומי. המצגת של האיחוד הלאומי הוגשה על רקע תמונות מפיגועים, וכמה תלמידים יצאו מהאולם במחאה.

הפעם הבחירות בבליך התקיימו ללא השתתפות פוליטיקאים, שבעבר נהרו בהמוניהם בניסיון לשכנע את התלמידים להצביע עבורם. מנהל בית הספר, ישראל זינגר, הסביר: "הפעם התלמידים החליטו לבצע את תהליך ההסברה בעצמם, ללא פוליטיקאים, וזאת כחלק מהתנסות פעילה בכללי המשחק הדמוקרטי שהוא מהות העניין".