גורל המדינה, משקל לא קטן בשביל כתפיים של תיכוניסט

את הזיקה הישירה בינינו לבין הבחירות ניתן לראות בבהירות. אנחנו, עוד מעט לובשי מדי צה"ל מהודרים, מגיעים לגיל שבו אפשר להתחיל. לבחור כמובן. מוצגים בפנינו מצעי המפלגות - תלמידים, שהכינו את עצמם חודש מראש מקבלים את חמש דקות התהילה שלהם ומציגים בפנינו את עקרונות מפלגותיהם ולמה עלינו להצביע למפלגה שלהם, כי היא הכי טובה לעתיד שלנו.

במדינה שלנו, כאמור, כל בן ובת 18 מקבלים את הזכות לבחור. זכות, שאיתה מגיעה גם אחריות עצומה. השאלות "מה הכי טוב למדינה שלי?" ו "איך אדע מה לבחור?" שגורות בפיהם של רבים מהבוחרים הטריים ובצדק. זו היא אינה משימה קלה, ולעתים כשירותו של בן ה 18 לבחור, מוטלת בספק.

שנות ההתבגרות שלנו הביאו עמן תחושות רבות של עצמאות. גיל זה, מאופיין ברצון לפרוש כנפיים, לגבש דעות אינדיבידואליות ורגשות עצמאיים. עם זאת, אנו עדיין מושפעים מהסביבה שלנו – מהדעות של המבוגרים הנמצאים בקרבתנו, ולעתים אף מאוד קל לשכנע אותנו. כל דיסציפלינה נראית מרגשת ומחדשת. הסכנה כאן, היא ההשפעה שיש למבוגרים ולדעות שלהם על דעותינו האישיות. עם תחושת העצמאות באה גם התחושה של רצון לספק את הורינו, את אחינו הגדולים, ולעתים, באופן בלתי מודע אנו מגבשים לעצמנו "דעות עצמאיות" המבוססות על מה שההורים שלנו חושבים, "כי ככה גידלו אותנו".

אולם בין הבוחרים הצעירים יש מעטים, שמסרבים לקבל על עצמם דעות של אחרים, ורואים בבחירות הזדמנות לגבש דעה בעזרת יסודיות והתעמקות במצעי המפלגות. אלה, בוחנים לעומק את טיב העקרונות של כל מפלגה, ובוחרים לפי זה במפלגה שמשקפת את דעותיהם באופן המדויק ביותר.

מימוש העצמאות המבורך הזה מערער מעט את הספק שמוטל בבוחרים הטריים, שכן, הם אינם סומכים על דעות של אחרים. הם בוחרים בשביל עצמם. בין כך וכך, גיל 18 הוא לא רק מספר. הוא נושא עמו אחריות רבה שבתוכה גם האפשרות להשפיע על עתיד המדינה. על כן, ישנן החלטות שצריך לקחת בכובד ראש, והבחירה במפלגה היא אחת מהן.

אנו צריכים להבין שבתוך המעטפה לא מונח רק פתק, אלא עתיד של מדינה שלמה, ולנו הבוחרים הטריים יש את הכוח להפוך את האידיאולוגיה לעצמאות. דווקא מהסיבה הזו, אנחנו צריכים להרים את הכפפה, לקחת את האחריות הכבדה שמוטלת עלינו, ולנצל אותה בכדי להשפיע על עתיד המדינה, באופן שקול ועצמאי.