מול תיאטרון הבימה בתל אביב יושבת חבורה של צעירים שמאמינה ופועלת למענה של ישראל אחרת. ולא, הם לא חושבים שהם "חיים בסרט" (או בהצגת תיאטרון). בזמן - שאין להם - בין עבודה ללימודים, מילואים, משפחה וחברים הם מתכוננים לקראת הבחירות הקרבות ואין להם בכלל ספק שהם הולכים לעשות את זה.
נפגשתי עם איתי בן חורין, סטודנט בן 25, מועמד מספר שתיים ברשימת המפלגה ואחד כזה שנותן לך להרגיש לא טוב על שבחרת לחיות דווקא בחלקת האלוהים הקטנה שלך . "לך שב באפס מעשה מול כנסת המשנה חוקי יסוד כאילו היו קניות במכולת, המשנה חוקי מדינה למען פושע (אריה דרעי),
מחוקקת את חוק משפחות ברוכות ילדים והמיץ של הזבל פוטרת את תלמידי הישיבות מחובת שירות למדינה". הוא אמר לי.
רציתי נורא לשאול אותו על ההיא ששנינו מכירים מפעם, על הדרבי של שבת ועל קורס באוניברסיטה המשותף לשנינו. אתם יודעים, סטודנטים. התביישתי. "אנחנו הדור הצעיר, שמים מבטחנו במדינת ישראל ורואים בה את עתידנו. יחד נוביל ליצירתה של ישראל אחרת. מדינה ששווה לחיות בה ולמענה. חברים שלי יורדים מהארץ, אנשים פה ביאוש טוטאלי והכי נורא - איבדו את האמונה. אנחנו, הצעירים, צריכים לקחת את העניינים לידיים".
במטה התנועה הכל נראה, מריח ונשמע כמו במהפכה של ממש. הררי דפים מפוזרים לכל עבר, ציוד זרוק וזמין לאוהלי מחאה, לפידים, דגלים. אם לא המחשבים ומכשיר הפקס הייתי מוכן להישבע שכך ממש נראו המטות של דני האדום בצרפת או של הסטודנטים בארה"ב בימי מלחמת ויטנאם.
ישראל אחרת מציעה שינוי סדרי ממשל - אנשי מקצוע במקום פוליטיקאים. לא סילבן שלום אלא בני גאון. אלי הורביץ ולא ניסים דהאן. משהו כזה. כל שנותר הוא רק לשאול את גאון והורביץ אם הם מסכימים. חברי כנסת לשיטתם לא יכהנו כשרים בממשלה, תבוטל משרת שר בלי תיק ומספר משרדי הממשלה יצומצם. האוריינטציה האידיאולוגית היא שמאל אבל לא תשמעו פה על קווי 67, פירוק התנחלויות, כן לדבר עם ערפאת או לא לדבר עם ערפאת. מדינית הם יותר "שבשבות" ופחות "מצפנים" אבל רק מדינית.
בשאר הם נושאי בשורה : בחינוך הם מבטיחים להרחיב את מעגל ההשכלה הגבוה ע"י הרחבת מערך מוסדות הלימוד. הם יגדילו את ההקצאות למלגות לימוד ויקלו על תנאי המחיה לסטודנטים על ידי הפחתה במיסים כגון ארנונה. שכר דירה לסטודנט ימומן על ידי האוניברסיטאות והממשלה. בכלכלה הם ימנו אנשי מקצוע עתירי ניסיון לתפקידי שרים ויפעלו למען הסרת חסמים בירוקרטים. חשיבות מיוחדת תינתן אצלם להשקעות בפתיחת צווארי הבקבוק בתחום התחבורה.
שאלת גיוס בני ישיבות היא ה"בייבי" שלהם. חברי המפלגה בגלגולם הקודם כחברי תנועת ההתעוררות הם שהעלו את הנושא על ראש סדר היום הציבורי. מבג"צ, דרך שביתות רעב ועד להקמת מאהל מחאה מול משכן הכנסת. אברהם פורז וטומי לפיד, לפני שניהלו עם "ישראל אחרת" מלחמת חורמה על עצם רישומם לבחירות הקרובות ועל אות כזו או אחרת אשר תירשם בפתק ההצבעה , היו יושבי קבע באותו המאהל. "הדגל שלנו הוא לחלוטין לא מלחמה בחרדים", אומר לי בן חורין. "אנחנו רוצים חוק שירות אזרחי. חרדי שלא מתגייס לצה"ל תוטל עליו חובת שירות בעבודת כבאות והצלה או במשמר אזרחי, שירותי בריאות או משטרה".
שמעון פרס תיאר פעם פוליטיקאים כהפוכים מהר: "הר- ככל שמתקרבים אליו הולך ונראה גדול יותר. פוליטיקאי ככל שמתקרבים אליו הולך ונראה קטן יותר". אקסיומה פוליטית אחת כבר מצליח איתי בן חורין לסתור.