שינוי, מסתמן עומדת להיות לשון המאזניים בכנסת הבאה. בהנחה שכוחה של ש"ס יקטן משמעותית וזה של שינוי יעלה, עשויה מפלגת המרכז החדשה לקבוע את זהותו של ראש הממשלה הבא. על כל פנים, כוח המיקוח שלה בהרכבת הגועליציה הבאה יהיה מכריע. בפגישות עם שרון ו(אולי)מצנע הוא ישחה כמו דג במים. הוא ירגיש כמו באולפן 'פוליטיקה', כשדן מרגלית מרים לו לעוד הנחתה. מזמין אותו לעוד נאום בחירות על חשבון זמן השידור של הערוץ הממלכתי.
אבל שינוי, שקהל היעד העיקרי שלה הוא שונאי ש"ס/כפיה דתית/מיזנתרופים מקצועיים/מאוכזבי מפלגת המרכז/קולות צפים ומהססים קבועים, נושאת בגאון רק נס אחד: דגל המאבק בהתנהלות הפוליטית של המפלגות החרדיות. מדובר במלחמת קודש חילונית, הטבולה בלא מעט סרקזם בריוני ובקריצה למכנה המשותף הנמוך, האלים והמתלהם. כל עוד מישאל חשין, יו"ר ועדת הבחירות, סבור שהדבר לגיטימי, אין על מה להלין. אבל מותר לתמוה, מתי תשמיע שינוי בקול רם את דעותיה בעניינים חשובים לא פחות מסגירת קניונים בשבת והיתר מכירת בשר חזיר.
העמימות שמפגינה שינוי בנושאים מדיניים-ביטחוניים צריכה להיות בעייתית עבור השוקלים לבחור בה. אם שינוי באמת תהיה מושחת המלכים בממשלה הבאה, מוטב שתשתף את הציבור כבר כעת בסדר היום המדיני המפורט שלה. יותר מכך, למרות התיוג ה'חברתי' של שינוי, היא הייתה מהמפלגות הפחות פעילות בכנסת היוצאת בכל הנוגע לחקיקה חברתית. מרצ וחד"ש נצחו אותה בקרב זה ללא תנאי. מה עמדתה של שינוי בנושאים חברתיים? אולי לאהרל'ה גולדפינגר פתרונים.
נקודה נוספת הטעונה שקיפות מיידית מול הציבור הוא הרכב הרשימה של שינוי. בהבנה שסדרת 'כיתה אלמונית' מימי רפול ו'צומת' הייתה אפיזודה מגוחכת ומביישת בדברי ימי הכנסת, ראוי יהיה ל'שינוי' להציג את מועמדיה באופן מעמיק ולהדגים הליך בחירה שאינו מזכיר בחירת יושב ראש ועד למעלית. עד כה, הסימנים באגף זה אינם מבטיחים. יותר מדי דמויות אנונימיות ששות לדלג על עגלת הרייטינג הדוהר של טומי לפיד ולתפוס מושב מרווח בכנסת. מי הם ומה תוכנם וכיצד יצביעו בעניינים שאינם נוגעים במישרין להצעות של אלי ישי לסדר היום, איש אינו יודע. לחשד כי מצב זה אינו עתיד להשתנות במהלך קמפיין הבחירות, יש קרקע יציבה להתייצב עליה.
אישיותו הססגונית של טומי לפיד, למרות מאפייניה הגרוניים יתר על המידה והעבר הלא מחמיא ששרטט לעצמו בהתבטאויותיו כעיתונאי וכפוליטיקאי, היא קלף המיקוח הבולט ביותר של שינוי בבואה לתבוע את אמון הבוחר. אבל מאחורי אישיות זו אשר קלה להלהיב ולהלהיט מסתתרת דמות שלא אחת נתפסה בהערות בעלות נופך גזעני. אם פרשת עמיר בניון ואם אותו עלבון שהטיח בתושבת עיירת פיתוח "עם הכסף שעלה לך לעשות את התספורת הזאת, היית יכולה לשלוח את הילד שלך לבית-ספר", טומי לפיד הוא מכונת מלל שתוכנה האמיתי נבלע ברעש הרקע של זעקות הגוזל הנזקק שלו.
מעניין להשוותו לאריאל שרון, עוד ותיק התבטאויות ומעשים שהכל ציפו לכניסתו למשרד ראש הממשלה כדי למדוד מה טיבו האמיתי. ההיסטוריה הפוליטית הישראלית רוויה בהימורים שנטל הציבור על גורלו בהעניקו כוח מכריע למפלגות ודמויות שלא הכיר כהלכה (ד"ש, צומת, הדרך השלישית, מפלגת המרכז). קל ונוח יותר לצעוד סומא אחר סיסמאות קליטות והופעות פופוליסטיות באולפני טלוויזיה. את ההשלכות של אותן דמויות חידתיות, על עתיד בוחריהם וכולנו, מי ישורנו.