logo

הרשימה השחורה של הירוקים

29

ארגון חיים וסביבה דירג את הח"כים ל"ירוקים" ול"שחורים"; ח"כים מהליכוד, העבודה וש"ס הצטיינו בזיקה אנטי סביבה מובהקת; אור ירוק ניתן למשה גפני (יהדות התורה) ונחמה רונן (מרכז)

תמר נהרי19/11/2002 - 14:50
OG חדשות
OG חדשות צילום: מערכת וואלה, וואלה

ארגון "חיים וסביבה" הכתיר היום את הח"כים "הירוקים" ביותר בכנסת ה-15, הפועלים למען איכות הסביבה. מנגד, פירסמו את רשימת הח"כים "השחורים" ביותר - אלה שפעילותם הפרלמנטרית הוגדרה כאנטי סביבתית מובהקת.

בראש הרשימה "הירוקה" נמצאים הח"כים מוסי רז (מרצ), משה גפני (יהדות התורה), נחמה רונן (מרכז), יהודית נאות (שינוי) ומיכאל נודלמן (האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו). את הרשימה השחורה מובילים ראש הממשלה, אריאל שרון, השר לשעבר אביגדור ליברמן (האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו), השר לשעבר שלום שמחון (עבודה), השר סילבן שלום (ליכוד), וח"כ ויצמן שירי (עבודה).

"אחמד טיבי – לסביבה באהבה"

מעניין לציין את פעילותו הסביבתית של ח"כ משה גפני, ששימש בממשלת שרון כיו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה. במסגרת תפקידו קידם גפני חוקים רבים, והצליח ליצור זיקה שאינה ברורה מאליה בין סוגיות הסביבה והיהדות החרדית.

במסיבת עיתונאים שהתקיימה היום בנושא, אמר גפני שפעילותו למען הסביבה "נובעת מההלכה ונערכת על פיה, למרות שמרבית הח"כים והציבור החרדי אינם נחשבים לאוהדים גדולים של הנושא". לדבריו, במסגרת תפקידו כיו"ר הוועדה עמד גפני בלחצים קשים מצד גופים אינטרסנטיים. גפני ציין בהקשר הזה במיוחד את חוק חופי הים התיכון ואת הדיונים בוועדה בנוגע לעתיד החקלאות הימית באילת.

עוד בולטת ברשימה ח"כ נחמה רונן, הנחשבת לאחד הח"כים בעלי יוזמות החקיקה הרבות ביותר בנושאי סביבה, למרות שכיהנה רק במחצית הקדנציה האחרונה של הכנסת. רונן הקדישה למעשה את פעילותה הפרלמנטרית לתחומי הסביבה, ועמדה בראש הלובי הסביבתי בכנסת, שמנה כ-20 ח"כים. בין יוזמות החקיקה הבולטות שלה: חוק שימור מפרץ אילת, חוק המים לשיקום נחלי ישראל, והצעת תיקון חוק הניסויים בבעלי חיים.

בהמשך הרשימה "הירוקה" נמנו גם הח"כים אבי יחזקאל (עבודה), נחום לנגנטל (מפד"ל), אחמד טיבי (תע"ל) ואילן גילאון (מרצ).

"ראש הממשלה - אויב הסביבה"

הח"כים המושמצים ביותר בהקשר הסביבתי הם על פי רוב, שרים או שרים לשעבר, שעמדו בראש משרדי ממשלה בעלי אינטרסים מנוגדים לכאורה לאלה של הגופים הירוקים. ראש הממשלה, למשל, נחשב באופן מסורתי לאויב הסביבה: פועלו כשר החקלאות, כשר התשתיות הלאומיות וההזדהות שלו עם האינטרסים של הלובי החקלאי, סותרת את מרבית המאבקים הסביבתיים. בקדנציה הנוכחית תמך בהקמת תחנת כוח פחמית נוספת, בהקמת איים מלאכותיים בים התיכון ובשאיבת יתר ממאגרי המים בניגוד לעמדת נציב המים.

השר לשעבר ליברמן מצטרף לשרון בפה מלא: הוא הצהיר באחת ההזדמנויות "אתם, הירוקים, רק מפריעים לנו לעשות דברים", וכשר תשתיות נטה להתעלם כמעט לחלוטין משיקולים סביבתיים בבואו להכריע בנוגע לפרויקטים חדשים. עם זאת, ניהל ליברמן מאבק עיקש למען הזזתו של אתר פי גלילות ממיקומו הנוכחי. גיבור נוסף ברשימה זו הוא שר החקלאות לשעבר, שלום שמחון. בין עמדותיו האנטי ירוקות יצוינו התנגדותו לקיצוץ הקצאות המים לחקלאים, ייזום הצעת חוק התכנון והבניה והבעת תמיכה בהשארת כלובי הדגים באילת.

עוד בולטים ברשימה "השחורה" הח"כים אמנון כהן (ש"ס), ישראל כ"ץ (ליכוד), דני נוה (ליכוד) ואלי בן מנחם (עבודה).