ניתן למצוא את שורשיה של מפלגת חד"ש (החזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון) בשנת 1919 כאשר בהסתדרות העובדים בארץ ישראל הוקמה מפלגת הפועלים הסוציאליסטית. בעקבות העמדות האנטי-ציוניות שלה, הוצאה המפלגה אל מחוץ להסתדרות העובדים.
בשנת 1945 חלק מן החברים היהודים במפלגה פרשו והקימו את המפלגה הקומוניסטית העברית, שלאחר קום המדינה הפכה למק"י (המפלגה הקומוניסטית הישראלית). מאוחר יותר מפלגת מק"י התפצלה לשתיים - מרבית חבריה היהודים המשיכו תחת השם המקורי בעוד שרוב החברים הערבים הקימו את מפלגת רק"ח (הרשימה הקומוניסטית החדשה).
בבחירות 1973 מק"י ותנועת תכלת-אדום התמודדו במשותף במסגרת רשימת מוקד וזכו למנדט בודד. בבחירות 1977 הפכה מוקד למפלגת של"י, אך לא עברה את אחוז החסימה. במקביל, מפלגת רק"ח צירפה אליה את הפנתרים השחורים והקימה את מפלגת חד"ש. המפלגה החדשה דגלה בנסיגת ישראל לגבולות 1967, הכרה במדינה פלסטינית לצדה של ישראל ושוויון מלא לאזרחים הערבים בישראל.