תלמיד כיתה ז' במועצה האזורית גן רווה נדרש לחבוש כיפה כדי להשתתף בטקס לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה אף שהוא לומד בבית הספר ממלכתי רגיל. לאחרונה, כשפנתה עידית, אמו של הנער, לרכזת בית הספר היסודי במועצה האזורית, נענתה כי "אם הילד לא מעוניין, אתאכזב ואאלץ למצוא לו מחליף".
לדבריה של עידית, זעמה התעורר לאחר שבנה אמר לה שהוא לא רוצה לחבוש את הכיפה, ונדרש לעשות כן למרות זאת. "אם זה לא היה בא ממנו, לא הייתי עושה מזה בלאגן. אך בשיחה עם הרכזת הבנתי שזו הדרישה שלהם", אמרה. "מבחינתי, אני שולחת את הילדים לבית ספר חילוני, וטקס יום השואה הוא טקס חילוני. זה לא נראה לי הגיוני שבבית ספר של ההתיישבות העובדת מחייבים ילד לחבוש כיפה".
בהמשך ההתכתבות בין השתיים ציינה הרכזת כי בית הספר אף פנה לרב בנוגע לסוגיה שקבע כי "מי שמברך בשם ה' לעילוי נשמתם של המתים מן הראוי שילבש כיפה... אם זה לא נוח להם, הילד יכול לוותר על התפקיד". בתגובה אמרה האם: "אני מזועזעת מהעובדה שהבדיקה נעשית מול רב". היא נענתה מצד הרכזת: "אני עוסקת בחינוך, לא במלחמות דת. אם הילד לא מעוניין לקחת חלק בטקס כפי שבית הספר רואה לנכון, אחליף לו תפקיד".
לפי אורית שטרית, מנכ"לית תנועת "חינוך ישראלי", התקרית בין השתיים מצביעה על תופעה רחבה יותר במערכת החינוך, שבה בתי הספר אינם נדרשים לגבש השקפת עולם, או "להצהיר על הפדגוגיה הייחודית להם ועל היעדים שלהם כבית חינוך." לדבריה, "השיח שהתקיים בין האם הכועסת והמורה חסרת האונים והמבולבלת, מעיד על המצב העגום הקיים כיום במערכת. זה הופך את בתי הספר למקום מבלבל ששואף לתוכו ערב רב של ערכים והתנהגויות".
מהצד האחר, שטרית טוענת כי להורים אין אפשרות לבחור בתי חינוך המתאימים להשקפת עולמם. "במקום שתיווצר שותפות אמתית בין ההורים והמורים, נוצר מאבק שכל הצדדים נפגעים ממנו. רק כשיעבירו לבתי הספר את הכוח להחליט כיצד לחנך ובנוסף יאפשרו להורים את זכותם הטבעית להחליט עבור ילדיהם היכן ילמדו - יפרחו בארץ בתי ספר איכותיים בהם יפעלו כל השותפים בעשייה חינוכית משותפת".
ממשרד החינוך לא נמסרה תגובה.