לא קל לנבא את איכות היין בשלבי ייצורו הראשוניים, ובזמן שהמיץ כבר תוסס בדרך כלל כבר מאוחר מדי כדי לתקן את הפגום. לרוב ניתן לקבוע אם היין מוצלח או לא, רק בעת שהוא כבר מונח על המדפים. איש עסקים ויינן מקליפורניה שהחליט לבדוק מה הגורם שמבדיל בין יין בינוני ליין מצוין, טוען כי הוא מצא את הנוסחה המתמטית שתביא לייצור ליין מעולה.
"מדדנו את הצבע, הניחוח והטעם של היין, וניסינו לנבא מה תהיה איכותו בעוד שנתיים או שלוש", סיפר לבי.בי.סי ליאו מקקלוסקי, יינן לשעבר. מקקלוסקי, המנהל כיום חברת ייעוץ בשם "אנולוגיקס". לדבריו, הוא רשם מאפיינים כימיקלים של קשת רחבה של יינות, והשווה אותם ליינות שהוגדרו על ידי מומחים כמעולים. לטענתו, המידע הוזן למאגר נתונים, וכעת ניתן להשתמש בו כדי לנבא את איכות עונות הבציר הבאות.
במסגרת המחקר נבדקו המרכיבים הכימיים של למעלה מ-50 אלף יינות. ואולם מקקלוסקי לא מיפה את ההרכב הכימי המלא של היינות, אלא רק רשם את מה שכינה "הדגלים" שמבדילים בין יינות שונים. "יין יכול להכיל בין 400 ל-500 מרכיבים, אבל אנחנו התעניינו רק בצבע, בטעם ובניחוח, להם מייחסים חשיבות בתעשיה", הוא אומר. "עשר או עשרים 'דגלים' מספיקים כדי לבנות מודל מתמטי".
כיוון שמבקרי היין הם בעלי השפעה עצומה בשוק היין האמריקאי, טוען מקקלוסקי כי התגלית שלו תיתן למגדלי הענבים כלים לשלוט בציוני המבקרים. "דירגנו עבור לקוחותינו את כל הציונים שנתנו המבקרים האמריקאים", הוא מסביר. "לאחר מכן הפעלנו את המנוע המתמטי, והשוונו את מרכיבים הכימיים. כך עזרנו ליצרני היין לקבוע מה יהיו ציוני המבקרים".
ואולם, רוג'ר בולטון, פרופסור במחלקה לגידול גפנים ולתורת היין באוניברסיטת קליפורניה דיוויס, מסופק באשר להצלחת השיטה. לדבריו, חסרונה הוא בכך שהיא נשענת יתר על המידה על טעם סוביקטיבי. "אפשר להגיש יין לשישה אנשים שונים מסביב לשולחן, ולכל אחד תהיה תגובה שונה", הוא טוען. "ההרכב הכימי זהה, כך שמה שנחשב מר וטעים בחלק אחד של העולם, יכול להיחשב לא מקובל ומר מדי במקום אחר". לדבריו, בייצור יין "צריך מספר הערכות. אף פעם אין תסמוך על שיפוט יחיד".