”נזכור אותה בזכות חסדיה”

גיסה של ההרוגה, שלום אהרון, סיפר היום כי סעדה היתה "אשה שכל השכונה הכירה אותה בזכות חסדיה. היא תמיד נרתמה לסייע לנזקקים בערבי שישי. היא נהגה לאסוף בגדים ונעלים ולמסור למי שצריך. והכל בשקט בשקט - בלי פרסום. אזכור אותה כאחת שדואגת לכולם ולא רק למשפחה". סעדה התגוררה במשך 30 שנה בשכונת רמת עמידר ברמת גן עם בעלה, יחיא. הבוקר היא יצאה לעבודתה במשק בית, כמדי יום בשנים האחרונות.

ממידע שאספה המשפחה על אירועי הבוקר, עולה כי סעדה לא היתה על האוטובוס אלא עמדה בקרבת מקום. "היא ראתה את ההתקהלות של האנשים, רצתה לעזור ואז נשמע הפיצוץ ממנו נפגעה", סיפר גיסה. סעדה הותירה אחריה בעל, שלושה ילדים ו-15 נכדים. היא תובא למנוחות ב-19:00 בבית העלמין בראש העין.

עדי ראייה לפיגוע סיפרו כי המחבל ניסה לעלות לאוטובוס, מעד ונפל. הנהג ואחד הנוסעים ניגשו לסייע לו, וגילו כי מדובר במחבל מתאבד. הם אחזו בידיו לזמן קצר, כדי למנוע ממנו להפעיל את המטען. לאחר שהבחינו כי אין אנשים רבים באזור, עזבו אותו ונמלטו. המחבל קם, צעד כ-30 מטרים – ופוצץ עצמו.

מפקד משטרת מחוז תל אביב, ניצב יוסי סדבון, אמר בעקבות הפיגוע: "אם המחבל היה עולה על האוטובוס - היה לנו פיגוע קשה ביותר, כך אנו למדים מפיזור חלקי גופתו". מהמשטרה נמסר כי המחבל נשא על גופו חגורת נפץ שמשקלה היה כחמישה ק"ג. המטען הורכב מחומר נפץ, רסס וכדורי נחושת קטנים.

ד"ר עבד אל-עזיז אל-רנטיסי, מבכירי החמאס ברצועה, אמר בעקבות הפיגוע כי "האויב הציוני לא יהיה בטוח בתל אביב כל עוד הפלסטינים אינם בטוחים בחאן יונס". רנטיסי קרא לארגוני הטרור להמשיך ולהכות בישראל בכל מקום.

נהג האוטובוס, ברוך נוימן, סיפר: "צעקתי לכלום שיברחו, כי זה מחבל מתאבד. הוא היה בהכרה, והוא הזיז את הרגליים, וזה הטריד אותנו, כי נשארנו אני והנוסע לבד. הבחור אמר לי, תראה אנחנו בורחים מכאן. קמנו והתחלנו לברוח. המחבל קם הלך כמה מטרים ואז התפוצץ".

אריאל קרן, עד ראיה בן 16.5, סיפר: "בפניה שמאלה לגהה אנשים צעקו לי 'יש מחבל מתאבד בתחנה'. הסתכלתי לכיוון תחנת האוטובוס. כולם צעקו 'הנה הוא' וראיתי אותו. הוא היה נמוך, שמנמן, לא מגולח. היו לו בגדים זרוקים, חולצה לבנה וחגורה. הוא צעק משהו בערבית והתפוצץ. היה עשן, הדף חזק. אנשים רצו לכל עבר ואני עפתי קצת אחורה. נסעתי הביתה והרגשתי צלצולים באוזניים ובלבול. אבא שלי לקח אותי לחדר מיון". מצבו של אריאל מוגדר קל.

שמואל אשבל, עד ראיה בן 38, סיפר: "הייתי במרחק מטר וחצי מהאוטובוס, ופתאום ראיתי אנשים מהאוטובוס יורדים ורצים לכיוון המשאית שלי. לא הבנתי מה קורה. עצרתי את המשאית כי חשבתי שזו תאונת דרכים. רציתי להגיש להם עזרה. התקרבתי לעבר האוטובוס ואז שמעתי 'בום', צעקות וכל הבלאגן התחיל".