על פניו "החדר" של דיוויד פינצ'ר אמור להיות יצירת מופת, האיש שהביא לנו את "שבעה חטאים", "המשחק" ו"מועדון קרב" משתף פעולה עם ג'ודי פוסטר, שגרפה אוסקרים בלי למצמץ על "שתיקת הכבשים" הקלאסי.
פוסטר היא אם לבת מתבגרת שנזרקה על ידי בעלה העשיר לטובת דוגמנית צעירה. עכשיו האם והבת חייבות למצוא מקום חדש לגור בו, ומה רע בבית חלומות ניו יורקי? הן שוכרות טריפלקס מפואר ועצום בגודלו שמצויד במילה האחרונה של חדושי הטכנולוגיה, כשגולת הכותרת של היא "החדר", מעין מבצר משוריין ומתוכנן בקפידה הנועד להבטיח את שלום דיירי הבית במקרה של פריצה, החדר מאובזר במסכי מעקב (סטייל "סליבר" של שרון סטון) ובלתי אפשרי לפתוח אותו מבחוץ, מדע בדיוני פוגש את החדר האטום מימי מלחמת המפרץ (רק במקום ניילונים פוסטר מוקפת בטונות על טונות של פלדה ובטון).
דיוויד "תראו איזה סרטים אפלים אני עושה" פינצ'ר לא ממש נותן להן נקודת פתיחה מעודדת לחיים החדשים האלו, כשכבר בלילה הראשון שלהן בבית החדש פורצים אליו שלושה גברים זרים. פוסטר ובתה נכנסות אל תוך החדר, רק על מנת לגלות שלמרבה האירוניה הדבר אותו הפורצים רוצים נמצא בתוך החדר הקלסטרופובי. כאן מתחיל מה שעל הנייר, על פי צוות ההפקה והקאסט (ויסלח לי מ. נייט שיימאלאן) אמור להיות סרט המתח של השנה.
אבל מה, "החדר" נופל בול על הגדרת ה"כמעט ...אבל לא". פינצ'ר לא מסתיר את נטייתו לסרטים אפלים וכהים, אבל נדמה לי שהוא הלך עם זה צעד אחד רחוק מדי הפעם, חלק מהסרט ממש כהה, ואם אתם מאלו שאוהבים להתרכז במה שקורה על המסך, תמצאו את החוויה די מעייפת. אבל לא פינצ'ר אשם בבינוניות של "החדר", פינצ'ר בנה מספר קומפוזיציות מבריקות שמפוזרות לאורך הסרט, הבן אדם יודע איך לנצל את הפריים עד הסוף, החזון הויזואלי שלו מורגש טוב מאוד ואילולא פינצ'ר, אני חושש שהסרט היה כשלון חרוץ.
אני מטיל את האשמה בתסריטאי הראשי, דיוויד קופ, שאחראי בין השאר לכמה מהסרטים הפחות טובים שנוצרו, קופ הוא מן מוצר לוואי של הוליווד שיודע להכין מעדנים מסיפור רע וכמה שמות גדולים (ראו ערך ספיידרמן). ולמה בכלל לפינצ'ר לעבוד עם קופ? השידוך הזה תמוה בעיני.
כתוביות הפתיחה של "החדר" הן הדבר הכי יפה שנעשה בתחום כתוביות הפתיחה זה זמן רב, אני מניח ש"החדר" הוא סרט מתח לא רע בקנה מידה הוליוודי, אולי הגעתי עם ציפיות מוגזמות אחרי הדליקטסים הקודמים של פינצ'ר? יכול להיות. את נקודות האור שלי בסרט מצאתי בג'ארד ליטו הנוירוטי בתפקיד אחד הפורצים (שאפו על קאסטינג מבריק) ובפורסט וויטיקר, כוכב "משחק הדמעות" בתפקיד פורץ נוסף (השחקן הכי שחור שיש עם שם של בעל אחוזה לבן משנות השלושים), שניהם מספקים את הסחורה בגדול.
הדי.וי.די. עצמו נראה מעולה ונשמע אפילו טוב יותר (והסאונד משחק תפקיד לא קטן אצל פינצ'ר), הצבעים חדים מאוד למרות האפלוליות של הסרט, וכיאה לסרט מיוחס ומשופע בכוכבים, בקטגורית הסאונד הוא אפילו מצויד ב-DTS, השקיעו החבר'ה. אבל מה, כמו כל די.וי.די שמקדים את המהדורה המיוחדת (שתצא בשנה הבאה), אל תצפו להרבה תוספות, או במקרה של "החדר" אל תצפו לתוספות בכלל.
כדאי לכם לראות את הסרט, נכון הוא לא מבריק אבל הוא טוב בהרבה מרוב הסרטים שמסתובבים בשוק, אל תעשו את הטעות שלי ותבואו עם ציפיות מוקדמות, להיפך, ככל שתנמיכו ציפיות כך תהנו יותר. "החדר" הוא סרט טוב, אולי אפילו טוב מאוד, אבל הוא רק בינוני על הסקאלה של דיוויד פינצ'ר.