סרבן בעתירה לבג”ץ: הכיבוש אינו חוקי

לכתב התביעה, המשתרע על פני 62 עמודים, צורפו יותר מ-20 עדויות אישיות של קצינים ששירתו בשטחים. בנוסף צורפו 26 דו"חות של 14 גופים שונים שבחנו את השלכות הכיבוש בשנתיים האחרונות, ובהם: האגודה לזכויות האזרח, ארגון בצלם, ארגון אמנסטי ועמותת רופאים לזכויות אדם. מהעתירה עולה כי מאז פרוץ האינתיפאדה נשפטו 140 חיילים במילואים ובשירות סדיר בגין סירובם לשרת בשטחים. כל החיילים הורשעו ונידונו לעונשי מאסר.

סגן זונשטיין, שמשרת כמפקד מחלקה ביחידת צנחנים מובחרת, נשלח בנובמבר 2001 לשירות מילואים בצומת גוש קטיף. במהלך השירות הוא החליט כי אינו מוכן לשוב ולשרת בשטחים משום שהדבר מנוגד לעולם הערכים שלו ולמצפונו. לכן, כשנקרא ביוני 2002 לשוב ולשרת בשטחים הוא סירב לעשות זאת. הוא נשפט בפני מפקד אוגדה ונידון עליו 35 ימי מחבוש. זונשטיין עתר לבג"ץ בטענה כי קודם לשפיטתו, ביקש מהפרקליט הצבאי להישפט בבית דין צבאי ולאפשר לו להציג את טיעוניו. לדבריו, בקשתו נדחתה שלא כדין.

זונשטיין ריצה מאסר של שבועיים עד ששופטי בג"ץ נעתרו לבקשתו, והוציאו צו על תנאי הדוחה את המשך ריצוי עונשו. כתב העתירה הנוכחי הוא ניסיון נוסף של זונשטיין וקצינים וחיילים נוספים התומכים בדעתו להשמיע את טענותיהם. כמו כן הם מבקשים להורות לצה"ל על ביטול פסקי הדין המשמעתיים שהוצאו נגדם, בטענה כי הם לא חוקיים.

בכתב העתירה נטען כי ההחלטה להעמיד את הסרבנים לדין אינה חוקית משתי סיבות – הראשונה, "שהכיבוש במתכונתו הנוכחית הינו בלתי חוקי והשירות במסגרתו על-כן הינו רצוף בפעילות בלתי חוקית", ולפיכך עומדת לעותרים הגנה בחוק השיפוט הצבאי; השניה, שהפקודה פוגעת בחופש המצפון שנגזר מחוק יסוד כבוד האדם.

"בשנים האחרונות", נכתב בעתירה, "הפך הכיבוש הישראלי בשטחים הכבושים למערכת של ענישה קולקטיבית של אוכלוסיה אזרחית, מערכת שאין בה כמעט הבחנה בין חפים מפשע וחשודים, כי האוכלוסיה כולה נתפסת כאויב". לטענת העותרים, פעילות צה"ל במסגרת זו מהווה הפרה של הכללים והנורמות "המחייבות כוח כובש על-פי המשפט הבינלאומי וההסכמי, כמו גם הפרה של זכויות יסוד חוקתיות המוכרות במשפט הישראלי".

בנוסף, נטען בעתירה כי במציאות הצבאית הקיימת אין קוויים ברורים בין הפעולות "המשרתות את המטרות הבלתי חוקיות" לבין פעולות תמימות. "הניסיון להבחין בין משימות שדבק בהן הפסול למשימות חוקיות... הוא ניסיון שווא ומחייב הפרדה בין תאומים סיאמיים שיש להם לב אחד ואולי אף מוח אחד".

עוד נטען בעתירה, שההבחנה שחייל נאלץ לבצע בין פקודה חוקית שהוא מחויב לבצע, לבין פקודה בלתי חוקית בעליל לה הוא מחויב לסרב, היא קשה וכמעט בלתי אפשרית. "אין זה ריאלי לדרוש מחיילים לבצע בעצמם את מלאכת ההפרדה בין חוקי, בלתי חוקי ובלתי חוקי בעליל. טענה זו יונקת מהמציאות הצבאית ההיררכית שאינה מאפשרת לחייל הבודד להעריך בכוחות עצמו מהי תרומתו לפעילות הבלתי חוקית הכללית והספציפית", נכתב בעתירה.

העותרים מזהירים בעתירה כי החיילים שמבצעים את הפקודות הלא חוקיות כמו סיכול ממוקד, חשופים לתביעה בבית המשפט הבינלאומי בהאג, גם אם בכירי המערכת המשפטית טוענים אחרת. "חיילי צה"ל חשופים כיום להעמדה לדין בבית המשפט הפלילי הבינלאומי המוקם בהאג וכפייתם לבצע משימות שגם אם בעיני הרשויות הישראליות הן חוקיות - בעיני המשפט הבינלאומי הן אסורות, כרוכה בהפללתם". לסיכום, הם מציינים: "טענת ההגנה של ציות לפקודה תישמע במקרים נדירים בלבד וכשהחייל יכול להוכיח שלא ידע כי היא מנוגדת למשפט הבינלאומי".