למראית עין, שכונות המגורים ביוהנסבורג נראות שלוות. מבט ממוקד יותר מגלה שכל בית מוקף בגדר אבן גבוהה, עליה מוקמת גדר חשמלית, מערכת אזעקה משוכללת וכאמצעי אבטחה נוסף, מתגאה כל משפחה מקומית בכלב חשוף שיניים אחד לפחות. רמז לרמת הפשיעה הגדולה במדינה. על שפת הכביש יושבים עשרות אנשים בצהרי היום, שקועים בשיחות או בבהייה בעוברים ושבים.
אך יוהנסבורג לחלוטין לא אדישה לוועידה שהיא מארחת. דרום אפריקה רואה עצמה כמנהיגת היבשת, ומכאן הצורך שלה לנקוט עמדה בכל דבר. גם אם תכני הוועידה לא מעניינים חלק מהתושבים, הם לא יכולים להתעלם ממתיחת הפנים שעברה העיר ומעשרות מיליוני הדולרים שהיא עלתה, שמעוררים את זעמם של חלק ממשלמי המסים.
האדם הפשוט בדרום אפריקה רואה קווי דימיון בינו לבין הרחוב הפלסטיני. הפלסטינים מנצלים זאת ביעילות, כמו בהנפת פלקט הקשור לסכסוך במזה"ת, ומתחתיו משפטו של נלסון מנדלה: only free men can negotiate
הצורך לנקוט עמדה נכון, במקרה של דרום אפריקה, גם למזרח התיכון, והגישה הפרו פלסטינית זוכה כאן לתמיכה. העובדה שישראל היתה בקשרים אדוקים עם שלטון האפרטהייד גם לא נשכחת בקלות. מנגד, הקשר המסורתי הקיים עוד מימים עברו בין אש"ף לתנועת השלטון המקומית , ANC, מסייע לפלסטינים בבירור.
האדם הפשוט בדרום אפריקה רואה קווי דימיון רבים בינו לבין הרחוב הפלסטיני: כשהוא רואה תמונה של ילד פלסטיני מיידה אבן, הוא מקשר זאת למצב בעיירה סואטו. הפלסטינים יודעים זאת ומשתמשים בכך לטובתם, כמו למשל בהנפת פלקט הקשור לסכסוך במזרח התיכון, ומתחתיו משפטו של נלסון מנדלה: only free men can negotiate. הסכסוך הישראלי-פלסטיני מאיים להשתלט על הרחוב הדרום אפריקאי ולתפוס את מקומם של הנושאים הנידונים בוועידה.
אזרחי המדינה השחורים מזדהים בקלות עם מי שמוצג כקורבן, ומציעים עצמם כתומכים ומשתתפים בהפגנות תמורת סכום מגוחך. עם זאת, כאשר עומד בפניהם הסיכוי למצוא תעסוקה ולו לזמן קצר, הם לא יהססו לאמץ דעות חדשות, לעטות כחול-לבן ולשיר "הבה נגילה" בהפגנה פרו ישראלית. הכל עניין של מחיר, והמחיר זול במיוחד משהו שווה ערך ל-13 שקלים וארוחת צהריים. חלקם מבקשים גם את החולצה. הארגונים היהודים מסרבים לרוב לאסוף "תומכים" בדרך זו. הפלסטינים דווקא לא, דבר שכנראה ייתן להם עוד כמה נקודות ברחוב.
הוויכוח עם הפלסטינים הסתיים לבסוף ברוח טובה, לחיצת יד ואפילו חיוך אחרי שבר אמר בשעשוע לאזרח אוגנדי: "אם היינו מקבלים הצעה מלפני 100 שנה, יכול להיות שעכשיו היינו הבעיה שלכם"
אתמול היה סימן ראשון להתכתשות בין פלסטינים לישראלים: אוריאל רוזנבוים, חבר משלחת ארגון הסטודנטים היהודי WUJS, ביקש לקחת צעיף מדוכן פלסטיני. הפלסטינים ניסו ללא הועיל לגרור אותו לוויכוח. את חיליק בר וענת רוט, מראשי ארגון הצעירים של תנועת העבודה העולמית, הם דווקא הצליחו לגרור להתנצחות שגלשה לצעקות. מייד התאספו עשרות אנשים מסביב. למעט אמריקאית אחת, כולם תמכו בפלסטינים. בר מספר כי הפלסטינים היו בקיאים מאוד בפרטים. הם הזכירו את עקורי איקרית וברעם ואת ישיבתה של מפלגת העבודה בממשלה. במקביל, הם השוו את מעשי ישראל לנאצים, דבר שגרם להתלהטות הרוחות. הצד החיובי של הסיפור הוא שלבסוף האירוע הסתיים ברוח טובה, לחיצת ידיים, אפילו בחיוך, לאחר שבר פגש אזרח אוגנדה ואמר בשעשוע: "אם היינו מקבלים הצעה מלפני 100 שנה, יכול להיות שעכשיו היינו הבעיה שלכם".
בין הדוכנים מסתובב גם אורי דיוויס, יליד ירושלים, המוכר לחלק מהנוכחים מוועידת דרבן. דייויס תוקף את ישראל מצטרף לקבוצות כמו נטורי קרתא ולפלסטינים. הוא מספק לכל המעונין את ספרו בו הוא משווה בין ישראל למשטר האפרטהייד . מיותר לציין, כי כיהודי וישראלי ביקורתו על ישראל זוכה לאוזן קשבת.
ממשלת דרום אפריקה מצידה עושה כל שביכולתה למנוע הפגנות לא מבוקרות, ולכן מגבילה אותן לימים ומקומות מסויימים. עבור דרום אפריקה, למודת טראומת דרבן, זוהי שעת מבחן.