אומרים שהיה פה שמח, בבחירות 2013. למי ששכח, הכל התחיל בצעד קדימה לאחדות, שאחריו הגיעו שניים אחורה. קדימה נטשה, הקואליציה התפרקה, וכולנו שוב נקראנו לדגל. פתחנו את מערכת הבחירות עם איחוד בימין כשראש הממשלה נתניהו ושר החוץ ליברמן הודיעו כי ירוצו יחדיו. אחרי מבצע בעזה, בחרה הליכוד רשימה כשהפעם פייגלין בפנים, וליברמן הספיק להתפטר מתפקידו ולקבל כתב אישום. מנגד, אהוד ברק המשיך בתפקידו הנוכחי עד לבחירות, אך החליט לצאת מהמשחק ולפרוש מהחיים הפוליטיים.
בינתיים, בש"ס הכריזו גם כן על חזית אחידה והנהגה משולשת - דרעי, ישי ואטיאס. בעבודה, גייסה שלי יחימוביץ' את מנהיגי המחאה לשעבר איציק שמולי וסתיו שפיר לרשימה החדשה, והספיקה להודיע כי לא תצטרף לממשלה אם לא תרכיב אותה. לבני הקימה את "התנועה" עם עמרם מצנע ועמיר פרץ, אבל איחודים במרכז-שמאל לא יצאו לדרך, למרות החיזורים. יאיר לפיד ניצל את הקמפיין כדי להראות גרסה משלו לאיור הפצצה ונטל המס על מעמד הביניים, בעוד נפתלי בנט הצליח אט אט להפוך לכוכב החדש של מערכת הבחירות. אחרי שעורר סערה סביב סוגיית הסרבנות, כבר אף אחד לא התעלם ממנו.
חוץ מזה היה גם את שאול מופז שנלחם על כל קול, משה כחלון שעשה שרירים ובסוף נשאר וחיים אמסלם שהמשיך את המאבק בש"ס. גם שלוש "ווייבערס" שנעלבו מליברמן היו כאן, וחנין זועבי חטפה אבל עדיין נשארה בפנים. במקביל, אלדד יניב הקים ביוטיוב "ארץ חדשה", ויוסי בובליל טילטל את מפלגת כלכלה.
והיו כמובן גם תשדירים: המשעממים, המשעממים יותר, והמשעממים עוד יותר. כעת, כשיום הבוחר כבר כאן, הסכסוכים, הגימיקים, הספינים - הכל מאחורינו, ונותר רק לחכות ולראות מה התוצאות.
עוד כותרות
אחוזי הצבעה גבוהים: בשמאל מברכים, בימין מוטרדים
בריטניה במסר לבוחר הישראלי: תהליך השלום גוסס
כך זה עובד: ממיליוני מצביעים ל-120 ח"כים