קורות חיים

אחרי פרישתו מצה"ל הצטרף למפלגת העבודה בעידודו של ראש הממשלה לשעבר יצחק רבין, וזכה בהתמודדות על ראשות עיריית חיפה, בה התגורר. במהלך כהונתו שנמשכה על פני שתי קדנציות פעל לקידום מערכת החינוך העירונית לצד השקעה משמעותית בתשתיות ובפיתוח העסקי.

ב-2002 החליט להתמודד על תפקיד יו"ר העבודה, וניצח את מי שהיה אז בראשות המפלגה בנימין בן אליעזר. בבחירות שנערכו בשנה שלאחר מכן הצטמקה מפלגת העבודה בראשותו, שרצה ברשימה משותפת עם תנועת "מימד", מ-26 ל-19 מנדטים, בעוד שהליכוד בהובלת אריאל שרון הכפיל את כוחו ל-38 מנדטים. הוא היה יושב ראש האופוזיציה ובינואר 2005, ואחרי פרישת מפלגת שינוי מהקואליציה, הצטרפה העבודה בראשותו לממשלה - זאת על מנת לאפשר את יישום תכנית ההתנתקות.

אחרי שלוש שנים בלבד, בנובמבר 2005, החליט לעזוב את הכנסת והתמנה ליו"ר הוועדה הקרואה בירוחם לאחר המשבר הקשה בניהולה. בדברים שנשא אחרי הפרישה טען כי הוא רוצה להוכיח שאפשר לתרום גם בשטח מחוץ למסדרונות הממשלה. מצנע שימש בתפקידו במשך חמש שנים עד שהתקיימו בעיר הדרומית בחירות. הוא זכה ב"אות אביר איכות השלטון" על פועלו ותרומתו ליקדום המשק והחברה בישראל.

בתום חמש שנים של עשייה חברתית התמודד בשנית על ראשות מפלגת העבודה בשנת 2011, והפסיד לשלי יחימוביץ'. ב-2 בדצמבר חצה את הקווים והודיע על הצטרפותו למפלגת "התנועה" בראשות ציפי לבני. "לא עזבתי את מפלגת העבודה, מפלגת העבודה עזבה אותי", אמר אז. "בבחירות הקרובות זה או המשך הקיפאון המדיני, המשך הידרדרות הדמוקרטיה, החברה, הכלכלה והמוסר של מדינת ישראל, או ציפי לבני: עם תקווה והבנה שאנחנו חייבים לקחת אחריות לגורלנו ולקבוע באופן הנחרץ ביותר מה טוב לישראל". מצנע הוא מראשי יוזמת ז'נבה שהציגה מתווה פתרון לסכסוך בין ישראל לפלסטינים.