
יוסי יונה נולד בקרית אתא להורים יוצאי עיראק. שירת בחיל השריון כחבר צוות טנק בחטיבה 7. עקב סיבות רפואיות המשיך את שירותו צבאי כפקיד גיוס במשרדי ההגנה אזרחית, אך עם פרוץ מלחמת יום הכיפורים התנדב לחטיבה 500 והשתתף בקרבות שהתנהלו על גדות תעלת סואץ ובצדה המזרחי. שנתיים לאחר שחרורו החל את לימודי התואר הראשון באוניברסיטת חיפה במסלול בפילוסופיה, היסטוריה כללית ותולדות האמנות, אותו סיים בהצטיינות. מיד לאחר מכן החל את לימודי הדוקטורט באוניברסיטת פנסילבניה.
איש חינוך
עם סיום לימודי הדוקטורט שב לארץ והחל ללמד בחוג לפילוסופיה בבית הספר לחינוך ובבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1995 הצטרף למחלקה לחינוך באוניברסיטת בן גוריון שבנגב. כתב יותר מ-100 מאמרים בכתבי עת בארץ ובחו"ל, פרסם שני ספרים וערך שישה ספרים. שימש כעמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים. בסוף שנות ה-80' נמנה עם מייסדי הפורום לצדק חברתי ולשלום שפעל בחסות המרכז הבינלאומי לשלום.
בשנת 1992, עם ניצחונה של מפלגת העבודה בבחירות הכלליות, התבקש להצטרף לצוות מאה הימים, שניסח עקרונות בתחומים שונים של מדיניות ציבורית. הצוות שבראשותו ניסח את ההמלצות לשיפור מערכת החינוך. מאז שנת 2005 משמש חבר בוועדת אות זכויות האדם ע"ש אמיל גרינצוויג, במסגרת האגודה לזכויות האזרח.
יונה הוא בין מקימי הקשת הדמוקרטית המזרחית ופעיל למען צדק חלוקתי בקרקעות ובדיור. חבר בהנהלה של יוזמת ז'נבה. כיהן כיו"ר עמותת מעיינות, שאותה יזם וניהל ד"ר מאיר בוזגלו, וששמה לה למטרה לקדם את לימודי המתמטיקה בשכונות ובעיירות פיתוח. משמש גם חבר הנהלה במרכז אדוה, מכון לחקר החברה הישראלית ולקידום רעיון השוויון והצדק החברתי.
מחאת קיץ 2011
בקיץ 2011, עמד יחד עם פרופסור אביה ספיבק, בראש הצוות ספיבק-יונה, שייעץ למחאת האוהלים. צוות זה, שהורכב מוועדות מומחים עצמאיות, הוקם כחלופה לוועדת טרכטנברג. עבודת הצוותים תועדה בספר "אפשר גם אחרת: מתווה לכינונה של חברה מתוקנת", בעריכת יונה וספיבק. לקראת הבחירות לכנסת ה-19 הודיע על התמודדותו לרשימת מפלגת העבודה.
דרכו הפוליטית
ב-2012 הצטרף למפלגת העבודה והודיע על כוונתו להתמודד בבחירות המקדימות לרשימת המפלגה לכנסת ה-19. לאחר הבחירות, הוצב במקום ה-20, אך לא נבחר לכנסת.
ב-2015 התמודד בשנית בבחירות המקדימות של מפלגת העבודה לקראת הבחירות לכנסת ה-20, והוצב במקום ה-23 ברשימת המחנה הציוני, לאחר שזכה ב-11,972 קולות.