קורות חיים

נשואה ואם לשתי בנות. מתגוררת בתל אביב.

בתחילת 1998 נבחרה גמליאל ליו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בן-גוריון, וכיהנה בתפקיד בעת אחת משביתות הסטודנטים הגדולות למען הורדת שכר הלימוד. בדצמבר 1998 הודחה מתפקידה באגודה בנימוק של "מנהל לא תקין". היא שובצה במקום ה-25 ברשימת הליכוד בבחירות 1999, ונותרה מחוץ לכנסת. בתחילת 2001 נבחרה בשנית ליו"ר אגודת הסטודנטים. כשהתמודדה כעבור כשנה על המשך כהונתה, טענו מתנגדיה שהשתמשה באגודת הסטודנטים כקרש קפיצה לקריירה מפלגתית. במועד שבו מועצת האגודה התכנסה לתהליך הבחירה, פוצצה הישיבה אחרי שאחד מחברי המועצה האשים את המתמודד המוביל נגד גמליאל כי הציע לו שוחד. הבחירה נדחתה בשבוע, ועד למועד זה סולק אחד מחברי המועצה על פי סעיף טכני וגמליאל נבחרה מחדש ברוב קטן.

באוגוסט 2002 נבחרה גמליאל ליו"ר התאחדות הסטודנטים בישראל, והייתה בכך לאישה הראשונה שממלאת תפקיד זה. לתפקיד ממלא מקום יו"ר האגודה מונה יו"ר מועצת הסטודנטים שגיב אסולין, שותפה הפוליטי של גמליאל ובן זוגה דאז.

בפריימריז של הליכוד לקראת בחירות 2003 קיבלה גמליאל את מספר הקולות הגבוה ביותר לנשים חדשות ברשימה, ושובצה במקום ה-11 המשוריין. עם היבחרה לכנסת פרשה מתפקידה בהתאחדות הסטודנטים.

בכנסת מונתה ליו"ר הוועדה לקידום מעמד האישה, תפקיד בו כיהנה עד אוגוסט 2004. בנוסף שימשה כנציגת הליכוד בוועדות הכלכלה, החינוך והתרבות, המדע והטכנולוגיה, והוועדה לפניות הציבור של הכנסת. ב-2005 התנגדה לתכנית ההתנתקות והצביעה נגדה. ב-2005 מונתה לסגנית שר החקלאות ופיתוח הכפר תחת השר ישראל כ"ץ, וכיהנה בתפקידה עד פרישת הליכוד מהממשלה בינואר 2006.

בפריימריז לקראת בחירות 2006 נדחקה גמליאל למקום ה-38 ולא נבחרה לכנסת. במאי 2008 התמודדה על תפקיד יו"ר מרכז הליכוד אך הפסידה לח"כ משה כחלון. בפריימריז לקראת בחירות 2009 הגיעה ה-19 ונבחרה שוב לכנסת. באפריל 2009 מונתה לסגנית שר במשרד ראש הממשלה, כממונה על קידום צעירים, סטודנטים ונשים, ופעלה מאז בין היתר למען הטבות ליואי שירות צבאי. במרץ 2010 היתה לפוליטיקאית הראשונה מישראל שנבחרת להנהגה הצעירה של הפורום הכלכלי העולמי בדאבוס.

בכנסת ה-19 מונתה לסגנית יו"ר הכנסת, ולרכזת הקואליציה בוועדת הכספים.