יצחק הרצוג נולד בתל אביב לחיים הרצוג (אלוף בצה"ל ולימים נשיא מדינת ישראל) ואורה הרצוג (לבית אמב"ש), אשר העניקה לו את הכינוי "בוז'י". הוא נקרא על שם סבו, הרב הראשי הראשון במדינה, יצחק אייזיק הלוי הרצוג אחיינם של סוזי ואבא אבן ושל יעקב הרצוג, אחיו של תא"ל (מיל') מיכאל (מייק), ראש המטה של שר הביטחון לשעבר.
הרצוג גדל והתחנך בעיר תל אביב ולמד בבית הספר צייטלין. בנעוריו גר כמה שנים בניו יורק, לאחר שאביו מונה לשגריר ישראל באו"ם. את שירותו הצבאי עשה במשך ארבע שנים כקצין ביחידה 8200 של חיל המודיעין, והוא משרת במילואים בדרגת רב סרן.
להרצוג תואר ראשון במשפטים מטעם אוניברסיטת תל אביב. הוא למד לימודים נוספים באוניברסיטת קורנל בניו יורק. במקצועו הוא עורך דין, ובעבר אף היה שותף בכיר במשרד עורכי הדין הרצוג, פוקס, נאמן ושות', שאביו היה בין מייסדיו.
ראשית דרכו הפוליטית
הרצוג הצטרף לשורות מפלגת העבודה בשנת 1985. בשנים 1988-1990 כיהן כמזכיר המועצה הכלכלית החברתית. בשנת 1999 מונה למזכיר הממשלה בממשלת אהוד ברק, וכיהן בתפקיד עד 2001. בעקבות מערכת הבחירות בשנת 1999 נחקר בחשד למעורבות בפרשת עמותות ברק, שעניינה עבירה על חוק מימון מפלגות. בדוח מבקר המדינה, שהביא לפתיחת חקירת המשטרה, נטען כי הרצוג ניתב חלק מכספי קרן פילנתרופית שהקים אוקטב בוטנר לזכר בתו אל עמותות התומכות בברק. במהלך החקירה שמר הרצוג על זכות השתיקה וב-2003 הודיע היועץ המשפטי לממשלה על סגירת התיק נגדו מחוסר ראיות. בשנים 2000-2003 שימש כיו"ר הרשות הלאומית למלחמה בסמים.
בשנת 2003, בבחירות לכנסת ה-16, נבחר למקום ריאלי ברשימת מפלגת העבודה ובעקבות זאת נבחר מטעמה לכנסת והיה לאחד מחברי הכנסת הצעירים ביותר. הוא שימש כיו"ר האגודה הפרלמנטרית ישראל-אוסטרליה. במהלך כהונתו יזם את חוק אנשי צבא דרום לבנון ומשפחותיהם וכן חוק האוסר על העסקתם של עברייני מין במוסדות המכוונים למתן שירות למפגרים, בעלי לקויות קוגניטיביות-נוירופסיכולוגיות ובעלי הפרעות התפתחותיות.
בתוך שנתיים: חמישה תפקידי שר
בשנת 2005 זכה הרצוג במקום השני בהצבעה שנערכה במרכז מפלגת העבודה לקביעת שרי המפלגה בקואליציה עם הליכוד ואגודת ישראל, והתמנה, לפי בקשתו, לתפקיד שר הבינוי והשיכון. ב-23 בנובמבר באותה שנה פרש מתפקידו ביחד עם שאר חברי סיעתו.
עם הקמת הממשלה ה-31 בראשות אהוד אולמרט, ב-2006, מונה הרצוג לתפקיד שר התיירות. עם כניסת ישראל ביתנו לממשלה, וההחלטה על העברת משרד התיירות אליה, סיים את תפקידו. ב-21 במרץ 2007 אישרה הכנסת את מינויו לתפקיד שר הרווחה והשירותים החברתיים, וכן לתפקיד השר לענייני תפוצות, חברה ומאבק באנטישמיות. ב-4 ביולי 2007 מונה הרצוג לשר הממונה על רשות השידור, בנוסף לתפקידיו האחרים בממשלה.
התמודדות על ראשות המפלגה
בפריימריז של מפלגת העבודה בדצמבר 2008 הגיע הרצוג למקום הראשון מבין המתמודדים. בהתאם לכך, מוקם במקום השני ברשימת המפלגה לכנסת ה-18, לאחר היו"ר אהוד ברק. ב-17 בינואר 2011, מיד לאחר ההודעה של ברק בדבר פילוגה של מפלגת העבודה והקמת סיעת העצמאות, הודיע הרצוג על התפטרותו מהממשלה. הרצוג התמודד על ראשות מפלגת העבודה בבחירות המקדימות שנערכו בספטמבר 2011, וסיים במקום השלישי עם כ-25% מקולות הבוחרים, ולא עלה לסיבוב השני. בפריימריז לרשימת העבודה לבחירות לכנסת ה-19 זכה הרצוג במקום הראשון ושובץ במקום השני ברשימה, אחרי היו"ר שלי יחימוביץ'.
ההצטרפות ללבני והקמת המחנה הציוני
בבחירות מקדימות שנערכו ב-21 בנובמבר 2013 התמודד מול יחימוביץ' על ראשות מפלגת העבודה, גבר עליה ומונה ליו"ר המפלגה. בעקבות כך החליף את יחימוביץ' גם בתפקיד ראש האופוזיציה.
ב-10 בדצמבר 2014, לקראת הבחירות לכנסת ה-20, הודיע הרצוג יחד עם יו"ר "התנועה", ציפי לבני, על ריצה משותפת של מפלגותיהם. המפלגות התאחדו תחת השם "המחנה הציוני", וסוכם כי לבני תשוריין במקום השני אחרי הרצוג, ושני מועמדים נוספים מטעמה ישוריינו עד המקום ה-12. האיחוד כולל הסכם רוטציה, שלפיו במידה והרצוג יקים את הממשלה, הוא יכהן בשנתיים הראשונות, ולבני תחליף אותו בראשות הממשלה בשנתיים הבאות.