קורות חיים

נשואה, אם לשניים ומתגוררת בפתח תקווה.

ב-1984 החלה בפעילות ציבורית כשארגנה עם חברים הפגנות שבועיות למען פתיחת קולנוע "היכל" בפתח תקווה בלילות שבת.

גלאון הייתה העוזרת של מזכ"ל רצ לשעבר דדי צוקר ולאחר מכן שימשה כמנהלת הכללית של "בצלם" – ארגון שהיא נמנית עם מייסדיו.

ב-1988 היא הקימה יחד עם פעילים נוספים קבוצת מחאה בשם "השנה ה-21" נגד "הכיבוש בשטחים" והוחזקה חמישה ימים במעצר לאחר שהפגינה נגד הריסת בתים בקלקיליה.

ב-1989 היא קיבלה בשם "בצלם" את "פרס קרטר לזכויות האדם".

בשנת 1994 נבחרה גלאון למזכ"ל תנועת רצ ושימשה כחברה בצוות של המזכ"לים של מרצ.

בשנת 1999 היא נבחרה לכנסת וכיהנה כעשור, עד תום הכנסת ה-17, בוועדות החוקה, חוק ומשפט; החוץ והביטחון;
הכנסת וקידום מעמד האישה.

יזמה חוקים שעוסקים בהגנה על זכויות אדם, זכיות נשים, זכויות מיעוטים ומגזרים מקופחים בחברה.

ב-2001 הקימה את ועדת הכנסת למאבק בסחר בנשים ועמדה בראשה כשבע שנים. במסגרת תפקידה זה היא חוקקה את החוק ל"איסור סחר בבני אדם".

בשנת 2009 נותרה גלאון מחוץ לכנסת, שכן הרשימה המשותפת למרצ ולתנועה החדשה קיבלה שלושה מנדטים בלבד וגלאון הייתה במקום הרביעי ברשימה.

היא החלה בלימודי דוקטורט בחוג למגדר באוניברסיטת בר-אילן, לימדה קורס ב"מרכז האקדמי למשפט ולעסקים ברמת-גן" בנושא "סחר בבני-אדם וזכויות-אדם" וניהלה קבוצת דיון במכון ון-ליר בירושלים על "קידום שינוי חברתי באמצעות חקיקה".

במשך כשנתיים היא גם פרסמה טור שבועי בעיתון "ישראל היום" והגישה ביחד עם חגי סגל את התכנית "ראש בראש" בערוץ הכנסת.

במרץ 2011, לאחר שיו"ר מרצ חיים אורון התפטר מהכנסת, היא שבה לכהן כחברת כנסת.

בפברואר 2012 היא נבחרה ליו"ר מרצ. תפקיד אותו היא ממלאת עד כה.