היסטוריה

יצחק רבין, שנבחר ליו"ר מפלגת העבודה במקום מאיר, הקים ממשלה חדשה (ללא משה דיין, אבא אבן ופנחס ספיר – השרים הבכירים בממשלת מאיר). בתום כשלוש שנות כהונה, במהלכן נחתם הסכם ביניים בין ישראל למצרים ונערך "מבצע יונתן" לשחרור החטופים באנטבה, נאלץ רבין לפרוש מתפקידו. זאת לאחר שפורסם, כי רעייתו לאה רבין החזיקה חשבונות דולרים בבנק בארה"ב, בניגוד להוראות הפיקוח על מטבע זר שהיו בישראל באותה עת. בעקבות פרשה זו הועמד שמעון פרס בראש המערך, שבבחירות לכנסת ב-1977 נחל תבוסה (32 מנדטים) ואיבד את השלטון לטובת הליכוד.

בבחירות לכנסת ב-1984, בחלוף שבע שנים באופוזיציה, קיבלה מפלגת העבודה מספר גבוה יותר של מנדטים מאשר הליכוד (44 לעומת 41), אולם בשל שוויון בין גוש השמאל לבין גוש הימין בכנסת חברו שתי המפלגות הגדולות להקמת ממשלת אחדות לאומית. בעקבות הקמתה פורקה השותפות בין מפלגת העבודה לבין מפ"ם, שהתנגדה לחבירה לליכוד. בין 1984 לבין 1986 כיהן שמעון פרס כראש הממשלה, ולאחר מכן הועבר התפקיד ברוטציה ליו"ר הליכוד יצחק שמיר.

ממשלת האחדות, שהתמודדה עם משבר כלכלי חריף, בלמה את האינפלציה הגואה במשק ונוסף על כך צמצמה את נוכחות צה"ל בלבנון. בבחירות לכנסת ב-1988 התמודדה מפלגת העבודה במסגרת רשימה משותפת עם מפלגת יחד של עזר ויצמן. גם לאחר הבחירות האלה חברו העבודה והליכוד להקמת ממשלת אחדות – הפעם בראשות הליכוד. לאחר כשנה וחצי ניסה יו"ר מפלגת העבודה פרס להקים ממשלה חלופית, ומשנכשל ("התרגיל המסריח") פורקה השותפות עם הליכוד, ומפלגת העבודה שבה לספסלי האופוזיציה. לקראת הבחירות לכנסת ב-1992 נבחר יצחק רבין להנהיג את המפלגה.

מפלגת העבודה בראשות רבין ניצחה בבחירות והקימה ממשלה שהתבססה על שותפות עם מרצ וש"ס. ממשלה זו חתמה עם אש"ף על הסכמי אוסלו, כוננה שלום עם ירדן והגדילה באופן משמעותי את תקציבי החינוך, התשתיות והרווחה. ב-1995 נרצח רבין, ושמעון פרס מונה לראש הממשלה. בבחירות לראשות הממשלה ב-1996 הפסיד פרס לטובת מועמד הליכוד בנימין נתניהו. כתוצאה מכך, שבה מפלגת העבודה לספסלי האופוזיציה והעמידה בראשה מנהיג חדש: אהוד ברק.

בבחירות ב-1999 התמודדה העבודה במסגרת רשימה בשם ישראל אחת, שכללה גם נציגים של מפלגת גשר (בראשות דוד לוי) ותנועת מימד (בראשות הרב מיכאל מלכיאור). יו"ר הרשימה ברק גבר על נתניהו בבחירות לראשות הממשלה והקים ממשלה שכיהנה במשך פחות משנתיים. במהלך כהונתה נסוג צה"ל מדרום לבנון, והחלה האינתיפאדה השנייה לאחר כישלון שיחות השלום בין ישראל לפלסטינים. בבחירות לראשות הממשלה ב-2001 הובס ברק על ידי מנהיג הליכוד אריאל שרון. בעקבות זאת נטל ברק פסק זמן מהחיים הפוליטיים, שמעון פרס מונה ליו"ר הזמני של מפלגת העבודה, והמפלגה הצטרפה לממשלת אחדות בראשות שרון.

בנימין בן-אליעזר, שר הביטחון בממשלת האחדות, נבחר ליו"ר מפלגת העבודה ולאחר פחות משנתיים הוביל לפרישת המפלגה מהממשלה, על רקע התנגדות להצעת תקציב המדינה לשנת 2003. לקראת הבחירות לכנסת ב-2003 נבחר עמרם מצנע ליו"ר מפלגת העבודה, והמפלגה זכתה ב-19 מנדטים (לעומת 38 מנדטים לליכוד).

מצנע סירב להצטרף לממשלת שרון השנייה, פרש מראשות המפלגה, ושמעון פרס שוב מונה לתפקיד היו"ר הזמני. ב-2005 הצטרפה מפלגת העבודה לממשלת שרון כדי לאפשר את פינוי ההתנחלויות מרצועת עזה (ה"ההתנתקות"), ופרשה ממנה לאחר שעמיר פרץ נבחר ליו"ר המפלגה. בעקבות ניצחונו של פרץ, פרשו מהמפלגה פרס ובכירים נוספים (חיים רמון ודליה איציק) והצטרפו למפלגת קדימה.

לאחר הבחירות לכנסת ב-2006 הצטרפה מפלגת העבודה לממשלה בראשות מנהיג קדימה אהוד אולמרט. ב-2007, פחות משנה לאחר מלחמת לבנון השנייה, נבחר אהוד ברק ליו"ר מפלגת העבודה ומונה במקום פרץ לשר הביטחון בממשלת אולמרט. בבחירות לכנסת ב-2009 קיבלה המפלגה 13 מנדטים בלבד והייתה למפלגה הרביעית בגודלה בכנסת. היא הצטרפה לממשלה בראשות מנהיג הליכוד בנימין נתניהו – ובמהלך 2011 עברה טלטלה: מנהיגה אהוד ברק וארבעה חברים נוספים בסיעת העבודה פרשו מהמפלגה והקימו מפלגה חדשה. בעקבות זאת שבה מפלגת העבודה לאופוזיציה, ושלי יחימוביץ' נבחרה ליו"ר המפלגה.