בשנת 1990 מת סולן להקת מד'ר לאב בון ("Mother Love Bone"), אנדרו ווד, ממנת יתר של הרואין. הלהקה, בה היו חברים גם ג'ף אמנט (בס) וסטון גוסארד (גיטרה), שהוציאה אלבום אחד בלבד, היתה אמורה להיות עוד אחת מבשרות הסגנון החדש מסיאטל.
כריס קורנל, שהיה חבר נפש של ווד, הושפע עד מאוד ממותו וכתב מספר שירים לזכרו. הוא גייס את אמנט וגוסארד להקליט אלבום שיוקדש לווד. השניים, שרצו להמשיך לעבוד ביחד, התחילו לגבש הרכב ללהקה עתידית (פרל ג'אם), וכך צורפו להקלטת האלבום, שנקרא "Temple of the Dog", שני חברים דיי אלמוניים באותה תקופה, מייק מק'רידי ואדי וודר. קורנל הביא עמו את מאט קמרון, והאלבום שוחרר בשנת 1991.
בשנת 1992, בעקבות ההצלחה המטאורית של אלבום הבכורה של פרל ג'אם, "Ten", הפך האלבום של הסופר-גרופ למצרך מבוקש, הגיע לעשרת הגדולים במצעד האמריקאי ואף קטף מכירות פלטינה.