ממשלת אחדות היא לא ממשלה אמיתית. הקואליציה שקמה בן לילה לא יכולה לשנות את מצבה של ישראל או את מצבה של הדמוקרטיה הישראלית, כי קואליציה כזו היא שברירית, קצרת ימים ולא מחזיקה מעמד. הבעיות האמתיות יישארו כפי שהיו.
שתי המפלגות הגדולות המרכיבות אותה עוסקות בענייני דיומא אך ראשיהן כבר ביום שאחרי. מתוך דינמיקה ברורה, חבריה קורצים לשותפים העתידים לאחר הבחירות, שהם בדרך כלל החרדים והדתיים. חסרון נוסף בולט הוא הפגיעה הקשה באמינותם של נבחרי הציבור. אין ספק כי התהפוכה שאנו עדים לה ביממה האחרונה בדמותה של ממשלת האחדות החדשה תחליש את אמון הציבור בפוליטיקה הישראלית, ותפגע באמינותם של נבחרי הציבור המשנים בן לילה את דעתם.
יחד עם זאת, לממשלה האחדות הזו פרס ניחומים אחד: האפשרות שהקואליציה החדשה תוביל לשינוי שיטת הממשל, כפי שהבטיח ראש סיעת 'קדימה', חבר הכנסת מופז. שינוי כזה דרוש לדמוקרטיה הישראלית כאוויר לנשימה. המצב הקיים במדינת ישראל הוא שהרוב לא שולט במדינה. שני מיעוטים חזקים, החרדים והמתנחלים, שולטים בה.
לכן, דרושה שיטה חדשה. שיטה בה כל אחד מקבל את החלק היחסי שלו - כך שהממשלה החדשה שנרקמת לאחר הבחירות, קמה בלי הצורך בכניעה למשקולות מאזניים בדמות חרדים, ובלי אפליה בין דם לדם בנושא הגיוס לצה"ל.
בספרי, "באין ממשלה", אני מציע בשמי ובשם פרופ' רייכמן את השיטה הבאה, שנהוגה אף במדינות אחרות: מפלגה המקבלת יותר משליש מקולות הבוחרים מקבלת באופן אוטומטי את ראשות הממשלה. אם לאחר סיבוב ראשון לא התקבל רוב מסוג זה, ראשי שתי המפלגות שקיבלו את מרב הקולות מתמודדים בבחירות מיוחדות, לראשות הממשלה בלבד. כצעד משלים לכך, הדחת ראש ממשלה מכהן אפשרית או בהליכה לבחירות תקופתיות או ברוב מיוחס של שני שלישים מחברי הכנסת.
רק בקידום עקרון של שינוי שיטת הממשל תוכל ממשלת האחדות השברירית להחזיק מעמד עד תום הקדנציה, ולפתור את הבעיות האמיתיות של מדינת ישראל שעומדות על הפרק.
הסכם האחדות שנחתם בין קדימה לליכוד