העיקר שבמשרד החוץ מרוצים

קחו לדוגמא את תפיסת אניית הנשק "קארין איי". ממשלת ישראל הציגה אירוע זה כהוכחה ניצחת למעורבותו של הישירה של יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת, בטרור. בעוד אנשי השייטת פורקים את הנשק מהאניה בנמל אילת, העדיף משום מה העולם לדווח על שיחותיו של המתווך האמריקאי אנתוני זיני. מאוחר יותר דיווחה התקשורת העולמית כי ככל הנראה האניה יועדה לחיזבאללה.

פקיד בכיר במשרד החוץ צוטט בעיתון "הארץ" באומרו: "קיווינו שהעולם יקבל בלי היסוס את הגרסה שלנו, לפיה הנשק נרכש באיראן, והכל בידיעה, בפיקוח ובשליטה של יאסר ערפאת". בעיתונים נכתב באותה העת כי "בחינת הסיקור התקשורתי העולמי לאירוע, מגלה כי ישראל מתקשה לשווק את הנרטיב שלה לאירועים ואינה מצליחה לשכנע את העולם בצדקתה".

גם הסכמה הישראלית על החלטת מועצת הביטחון של האו"ם להקים ועדה לבדיקת אירועי ג'נין, התבררה כטעות הסברתית, שהביאה על ישראל מעורבות בינלאומית, מונח שמאז ומתמיד גרם לעצבנות מה בקריית הממשלה. בכיר במשרד החוץ, הודה אז בראיון ל"הארץ" כי ישראל יכולה היתה "להפחית מהנזק", אילו התירה לעיתונאים להיכנס למחנה מוקדם יותר, סמוך לסיום הלחימה: "זו היתה נקודת חולשה של ישראל מול העיתונאים". סגן דוברת משרד החוץ, עמנואל נחשון אמר אז בתגובה כי הנציגים הישראלים, בירושלים ובשגרירויות בעולם, יודעים היטב שיכולתם להסביר את מדיניות הממשלה מוגבלת. "לתקשורת בעולם יש נטיה ברורה לקבל את הצד הפלסטיני, החלש יותר", אמר והסביר כי מאז פרוץ העימות, "הפלסטינים מספקים הרבה יותר תמונות".

בהזדמנות אחרת הודה נחשון בכנות מפתיעה כי "בעיתונות הכתובה אנחנו (ישראל) עוברים בדרך כלל יותר טוב מהפלסטינים, בגלל שזה אמצעי יותר מתוחכם, שדורש פרספקטיבה. לעומת זאת, ברשתות הטלוויזיה ובתצלומים המסר המיידי עובר הרבה יותר טוב, ובתחום זה יש יתרון לפלסטינים". את העובדה שהטלוויזיה משפיעה יותר מהעיתונות הכתובה, היו צריכים לדעת במשרד החוץ לא רק בדיעבד.

ואולם הביקורת החריפה ביותר בנושא נשמעה דווקא מבית – מפיו של קונסול ישראל בניו יורק, אלון פנקס. במברק ששלח למשרד החוץ יצא פנקס נגד שיגור שרים למשימות הסברה בעיר, וטען כי "לארוחות הבוקר של בייגל עם סלמון עם ראשי 'הליגה נגד השמצה' יש ערך קלורי בלבד. אם יש משהו שמאיים על אוכלוסיית הסלמון בעולם זו מדיניות ההסברה של ישראל".

גם לאליאס באקוואלד, ממייסדי חברת יחסי הציבור האמריקאית "ברסון מרסטלר", ומי שמעביר זה שנים בהתנדבות סדנאות הסברה לאנשי משרד החוץ, יש טענות. לפני מספר שנים הוא טען שאנשי ההסברה הישראלים פשוט לא מדברים אנגלית מספיק טוב. בראיון ל"הארץ" לפני כחודש וחצי אמר כי המצב אמנם השתפר, אבל עדיין העניק את הציון 7 מתוך 10 להסברה הישראלית. דווקא הדוברים הפלסטינים – כמו חנאן עשראווי וסאיב עריקאת – נראו לו יותר כמי שהשתתפו בסדנה שלו.

7 עובדים מצטיינים יקבלו היום פרס עבור עבודתם, ואין איש שמערער על תרומתם האישית. למרות חשיבות האירוע, במשרד החוץ התקשו אתמול להעביר ללא תקלות את ההודעה לעיתונות הקוראת לסקר את הטקס - זו נשלחה שלוש פעמים בגרסאות שונות תחת הכותרות, תיקון 1 ותיקון 2.